מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
על פי התפיסה הלוגותרפית, ייחודיותו וחד פעמיותו של האדם באה לידי ביטוי גם בסבל עמו עליו להתמודד בחייו בשלב זה או אחר, כשהכוונה היא מצב בלתי ניתן לשינוי כמו: אובדן, מחלה קשה, גירושין.
אין הסבר לפעילותו האכזרית של הגורל או ליד המקרה, ואין הסבר למה שנמצא מעבר לחופש האנושי, לשליטתו ולאחריותו של האדם. על האדם לעשות כל שביכולתו כדי להמנע מהתמודדות כזאת, אך אם בכל זאת נדרש לעמוד מול הסבל, הוא מנת חלקו בלבד, הוא ייחודי לו ושומה עליו שיראה זאת כתפקיד המוטל עליו וכהזדמנות למצוא גם בו משמעות, לעיתים רק באופן שבו הוא נושא אותו, מגיב אליו, כפי שכותב פרנקל: "שרירה וקיימת העובדה, שאפשר למצוא משמעות בכל התנאים, ואפילו בגרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת" (פרנקל, 1982).
פרנקל מציע להתייחס לאדם כ"הומופיאנס" שנע בין קצוות של הגשמה וייאוש בציר אנכי (ולא של הצלחה וכשלון בציר אופקי כפי שמקובל לתפוס את ההומו סאפיאנס) ומתאפיין בממד גבוה – ממד הרוח המאפשר התעלות עצמית וגילוי חוכמה עילאית במצב של חוסר יכולתו לשנות את גורלו ומימוש הפוטנציאל היוצרני האנושי שבו. זהו האדם המצליח להתמודד עם סבלו ולהופכו להישג.
תפיסה זאת אינה פטליסטית ומדברת על חופש לעצב את חיינו גם במגבלות אובייקטיביות קשות. היא מדגישה את רעיון הבחירה בכל מצב, גם אם זאת רק בחירה כיצד להתייחס לסיטואציה בהעדר יכולת לפעול אחרת ולשנות את הנסיבות. זאת גישת ה"על אף" ולא ה"בגלל".
שני מקרים מיוחדים של סבל הם: זיקנה, ו"צרימה של התבונה" (DISSONANSE NOETIC)
בזקנה נחלשים הגוף והנפש ויש הדרדרות בתפקודים שונים כמו: זיכרון, מהירות תפיסה, מגבלות פיסיות למיניהן וכד', אך הממד הנואטי ממשיך להתרחב ובתוך הקשיים גם אם קשה לחפש מטרות חדשות ניתן להפוך את הקשישים למודעים לעושר הרב שבעברם ולהסיח את דעתם לקראת צמיחה רוחנית. הדיסוננס הנואטי מתייחס לאנשים בעלי אוריינטציה של משמעות ומטרה שעומדים מולה כשידיהם כבולות, כשאינם יכולים לממש את מאוויהם וההזדמנויות חולפות על פניהם. למשל אמן שחולם לפסל אך יש לו מגבלה פיסית לבצע זאת. לעיתים ניתן להחליף מטרה במטרה אחרת – למשל במקום לפסל ללמד סטודנטים את המלאכה. ניתן אף להסיט את הדגש הערכי. בדוגמה של הפסל הוא יכול במקום לייצר להנות מיצירות אומנות, לנסוע למוזיאונים בעולם ולחוות חוויה מרוממת, או שיכול לשנות את נקודת המבט על הסיטואציה ולראות בהתגברותו על הקושי ניצחון אנושי.
פרנקל טוען שאם יש טעם לחיים חייב להיות גם טעם בסבל, גם אם אין היצור האנושי מסוגל לתפוס זאת בשכלו כי חיים שפשרם תלוי במקריות בסופו של דבר אינם חיים הראויים לחיותם.
