פרופ' ויקטור אמיל פרנקל (Viktor Emil Frankl) נולד ב- 1905 בוינה. בן לאם ממשפחת אצולה מפראג, יהודיה אדוקה ואב שהיה פקיד ממשלתי, דתי גם הוא אך יותר פתוח וביקורתי במחשבתו.
מגיל צעיר מאד העסיקה אותו שאלת משמעות החיים דווקא נוכח חלופיותם. הוא האמין שקיימת משמעות שהיא מעבר לתפיסתו של האדם- משמעות סופית או עליונה, שהחיים מציגים בפני האדם תביעות ועליו להענות להם להיות אחראי לקיומו.
הוא היה רופא, נוירולוג, פסיכיאטר, ייסד בית ספר לפסיכותרפיה, פילוסוף שהגה את תורת הלוגותרפיה בשנות ה-30 של המאה העשרים, תיקף אותה בעל כורחו במהלך שהותו הארוכה במחנות הריכוז, ופרסם את ספריו לאחר מכן, כאשר הראשון שבהם נקרא: "הרופא והנפש". בסך הכל פרסם 26 ספרים.
הוא איבד את כל משפחתו בשואה, נישא מחדש לאחריה לאלינור פרנקל ונולדו להם שני ילדים.
הוא היה תלמידם של פרויד ואדלר וראה עצמו כ"גמד העומד על כתפי ענקים" ובכל זאת גרס שאלו תורות העושות רדוקציה של האדם בעודן רואות רק חלקים ממנו ומתעלמות מכושרו הסגולי להתעלות מעל ומעבר לנסיבות.
מעבר לעבודתו כרופא ולכתיבתו הענפה הוא היה איש רב פעלים ומגוון-
תחביבו המרכזי היה טיפוס הרים, והוא עשה זאת עד גיל 80. הוא אף החל לקחת בגיל 67 שיעורי טיס, הלחין מוסיקה, עיצוב מסגרות למשקפיים, כתב מחזה, שיחק ועוד.
הוא ניחן בחוש הומור יוצא דופן, אהב את החיים והגשים אותם למרות הקשיים שחווה. הוא האמין שיש למצוא משמעות בחיים בכל מצב וספרו "האדם מחפש משמעות" כונה במקור: אף על פי כן אמור כן לחיים".
מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע