מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
יש ספרים שמלווים אותי כמו שיחה ארוכה עם אדם חכם, כזו שממשיכה להדהד גם אחרי שנסתיימה. אחד הספרים הללו הוא "המשמעות של חייך" (סקירת הספר מאת דרור שקד)
רקע ביוגרפי
ג'וזף ב. פאברי (6 בנובמבר 1909 – 7 במאי 1999) היה סופר אוסטרי-אמריקאי ודמות מרכזית בהפצת הלוגותרפיה ברחבי העולם, ובפרט בארצות הברית. פאברי כיהן כמנהל המכון ללוגותרפיה באוניברסיטה בברקלי, קליפורניה, הוא גם קיים קורסים וסדנאות ללוגותרפיה במיכללות ובקולג'ים ממלכתיים שונים.
פאברי קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת וינה. בהיותו יהודי, הוא ניסה להימלט מהנאצים, אך נעצר והוחזק במחנה המעצר מרקספלס בבלגיה. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא היגר לארצות הברית, ובסופו של דבר עבר לברקלי שם הפך לעורך בהוצאת הספרים של אוניברסיטת קליפורניה. הוא פגש את ויקטור פרנקל בשנת 1965 ופיתח עמו ידידות לכל החיים. פאברי היה מעורב בהתפתחותה של הלוגותרפיה, כתב וערך מספר עבודות, וכן ארגן כנסים. הוא גם סייע בהקמת מכון ויקטור פרנקל ללוגותרפיה בקליפורניה.
פאברי נחשב כמי שמכיר היטב את אוצר המחשבה הלוגותרפית, והיכרותו עם התיאוריה נבעה לא רק מהספרות הנוגעת בדבר, אלא גם משיחות מפורטות עם ויקטור פרנקל עצמו, במהלך סיורי ההרצאות של פרנקל בארצות הברית ומביקוריו הרבים בווינה. פרנקל הכיר בזכויותיו של פאברי בתחום הפצת הלוגותרפיה בקרב האדם הפשוט וציין כי פאברי יצא בשנים שלפני פרסום הספר, עם גרסה משלו לטיפול קבוצתי לוגותרפי והרצה על סדנאות הלוגותרפיה שלו באוניברסיטאות שונות.
על הספר "המשמעות של חייך"
הספר, "המשמעות של חייך" אינו מיועד לשמש כמדריך לתרפיסטים, אלא כתיאור ליישומה של הלוגותרפיה בחיי היומיום עם זאת, חשיבותו של הספר ללוגותרפיסטים ולתחום הלימודי של הלוגותרפיה היא רבה. הספר הוכר על ידי מומחי לוגותרפיה ככלי "עזר דידקטי רב-ערך" לא רק בארצות הברית, אלא גם במדינות רבות נוספות, כולל אנגליה, הולנד, יוון, יפן, איטליה, ובארצות דוברות גרמנית וספרדית . בישראל, הספר שימש כספר לימוד באוניברסיטאות, לצד ספריו של פרנקל.
הפצת הרעיון הבסיסי: פרנקל עצמו מצטט כי חלקו של מי שהביא רעיון לעולם אינה לעולם נחלתו. הספר הזה מילא תפקיד קריטי בהפיכת הלוגותרפיה לגישה מובנית בקרב רבים לוגותרפיסטים עושים שימוש בספר זה כדי להעביר את המסר העיקרי: שמשמעות החיים היא במימוש אחריותינו וחובותינו.
גישור פילוסופי-מעשי: הספר מיישם את הלוגותרפיה ומוסיף נדבכים לבניינה, תוך שהוא עושה זאת מבלי להתכחש למקורות, הוא מציג גישה מעשית לפתרון בעיות קיומיות, ומדגים כיצד ההנחות הפילוסופיות של פרנקל (כמו המאבק למשמעות) יכולות להשפיע על החלטות יומיומיות.
הריק הקיומי והצורך במשמעות: פאברי מתאר בספר את הריקנות הנפוצה בעת המודרנית, הנובעת מכך שלאנשים קשה לבטוח בערכים שהורישו להם הדורות הקודמים, רבים דחו את הערכים המסורתיים אך טרם פיתחו מקורות משמעות פנימיים משלהם, ותוצאת הדבר היא "ריק פנימי". הריק הקיומי (Existential Vacuum) הוא תופעה בולטת במיוחד בקרב צעירים, אצל אנשים המגיעים לגיל הפרישה, ואצל אנשים החווים משברי חיים כגון גירושין או התאלמנות.
הלוגותרפיה מכירה בכך שהשאיפה למשמעות היא המניע הנפשי העיקרי בחיים, והיא שונה מ"הרצון לעונג". פאברי מתאר שתחושת הריקנות אינה מחלה נפשית, אלא תגובה אנושית של אנשים שמחפשים משמעות ומתאכזבים כאין בידם תשובות. הריק הקיומי נוצר כאשר מדחיקים את השאיפה למשמעות או מתעלמים ממנה.
משמעות, חירות ואחריות: הלוגותרפיה מכירה במשמעות הקיימת בשני מישורים שונים: משמעות עליונה (סדר אוניברסלי לכל מקום ואחד), ומשמעות הרגע – שרשרת של רגעים ייחודיים שאינם ניתנים לשחזור, ובכל רגע טמונה משמעות ספציפית.
החירות, האחריות והמצפון: פאברי מדגיש בספר כי האדם הוא יצור תלת-ממדי (גוף, נפש, רוח), והמימד הרוחני מאפשר לו חירות. חופש זה אינו מאפשר לאדם להשתחרר מכל המגבלות (גופניות ודחפים), אך תמיד יש לו את היכולת להתייצב מולן ולנקוט עמדה.
המצפון מוגדר כ"איבר אינטואיטיבי", המאפשר לגלות את "תבנית המשמעות" של מצב נתון . החופש אינו מושלם אלא כרוך תמיד באחריות .חופש ללא אחריות עלול להתנוון ולהפוך לשרירות לב . המשמעות היא תוצאה של התחייבויות העומדות מעל לטובתנו האישית, והיא תוצר של "נסיון לחרוג ולעמוד לשרות עניין או לאהוב בני אדם".
האושר כתוצר לוואי: הלוגותרפיה מציעה השקפה אופטימית אך ריאליסטית: האושר והעונג אינם המניע היסודי או מטרת החיים, אלא הם "תוצר לוואי" (By-product) שמופיע רק כאשר האדם עונה למטלות החיים ומגלה משמעות. המאבק למשמעות אינו קל , אך הוא זה שמקנה תוכן לחיים.
פאברי מדגים בספרו, כיצד הלוגותרפיה מונעת את נוירוזת ההמונים ואת הדיכאון הנואוגני על ידי כך שהיא מעודדת את האדם להתעלות מעל המימד הנפשי והגופני. המימד הרוחני, שהוא "הגרעין הבריא" של האדם, נשאר תמיד בחיים, ומשם שואב האדם את כוח ההתרסה הרוחני שלו.
הספר מציג טכניקות יישומיות, כגון הדיאלוג הסוקראטי (כדי לעזור לפאציינטים לגלות את מטרותיהם הלא-מודעות) והכוונה פרדוקסלית (כדי לעזור לפאציינטים להתנתק מעצמם ולשבור מעגלי חרדה וכפייתיות) . טכניקות אלו מעודדות את הפאציינטים לגלות את האמת על עצמם ואת המשמעות הייחודית של חייהם .
פאברי מצליח להזכיר לנו שהשאיפה למשמעות איננה מותרות רוחניות, אלא הכוח המחייה את נפש האדם. בסופו של דבר, הספר הזה אינו רק ניתוח תיאורטי של רעיונותיו של פרנקל, אלא הזמנה לפעול, לבחור, לאהוב, ולחיות מתוך אחריות לגילוי המשמעות האישית של כל אחד מאיתנו.
תורגם מאנגלית ע"י מני ארז ויצא לאור ב "ספרית פועלים" 1998, 194 עמ' © צילום הכריכה מתוך הספר © לסרט ראיון הסטורי עם ג'ו פאברי , לחץ כאן
