סקירת הספר “כן לחיים, למרות הכל”

סקירת הספר “ויקטור פראנקל כן לחיים, למרות הכל” 

מעל לכל, ובכך הצלחתו של הספר לטעמי, מילותיו עוררו בי מחדש את המבט הסקרן במציאות ואת חוויית ההזדמנות הטמונה בכל רגע בחיים / נעמי

24 שנים לאחר פטירתו, הגיח לאוויר העולם ספר פרי הגותו של ויקטור פראנקל – פסיכיאטר, נוירולוג ופסיכותרפיסט, מפתח גישת הלוגותרפיה (טיפול באמצעות מציאת משמעות).

“ויקטור פראנקל מציע נתיב לתקווה אפילו בימים קודרים אלה.” (ניו יורק טיימס)

חודשים ספורים לאחר שחרורו ממחנה ריכוז, נשא ויקטור פראנקל סדרת הרצאות, ופרש את הבסיס למשנתו האופטימית ולרעיונותיו באשר למהותם של משמעות, חוסן נפשי ולאמונה שהמשבר טומן בחובו הזדמנות.  ההרצאות מתפרסמות לראשונה בעברית, ודבריו הם מתנה שהוא מעניק לנו – לומר כן לחיים.

“קיומו של הספר הוא נס קטן”, כותב דניאל גולדמן בהקדמה. “מדובר בתרגומן של שלוש הרצאות שנשא ויקטור פראנקל באפריל 1946, במכללה לחינוך מבוגרים באוטַקרינג, תשעה חודשים לאחר שחרורו ממחנות העבודה והמוות.  תכני ההרצאות הוצאו לאור בזמנו בגרמנית ע”י מו”ל קטן ונשכחו עד לאחרונה. שם הקובץ המקורי בו נדפסו: “כן לחיים: למרות הכל”, משפט שמקורו במילות שיר שחובר ע”י אסירים מבוכנוואלד בסביבות שנת 1937.

הקריאה בספר החדש -ישן הזה, מאתגרת בשל העובדה שהוא עוסק בחוויות אנושיות קשות (אבדן משמעות, אובדנות, חולי סופני ועוד). עם זאת, דבריו של פראנקל ושפתו החפה מקישוטים, הם חודרי לבבות ומעוררי השראה.

ויקטור פראנקל מתאר את העולם שאחרי המלחמה כפסימי. לאור פיתוח פצצת האטום ולנוכח אֵימי המלחמה שאך הסתיימה, קשה לדבריו, לאנושות, לתת אמון בקִדמה. דור הצעירים התפכח, לדבריו, מאשליות אידאולוגיות וגילה גילוי מאתגר: המציאות ואיכות חיינו אינה תלויה בקבוצות וברעיונות כלליים אלא  באדם הפרטי ובהתנהלותו האקטיבית מול אתגרי חייו.

“עלינו לסתור את התעמולה השלילית של העת האחרונה, תעמולת ה”אין משמעות”, בתעמולה אחרת, שצריכה להיות אינדבידואלית ופעילה” (עמ’ 46) בדבריו קורא לנו פראנקל לתת מענה ולהגיב לחיים – לשאת באחריות  כלפיהם, ע”י מימושם באופן ראוי.

ספרו של פראנקל מישיר מבט אל הסבל, אותו הוא רואה  כחלק בלתי נפרד מהחיים. “אם יש משמעות לחיים, יש משמעות גם לסבל”, נהג לומר. תפישת הסבל כמעניק משמעות לחיים, הובילה את פראנקל לראות בהתאבדות צעד שאינו פותר את מצוקת הרִיק הקיומי (חוויית חוסר משמעות): “ההתאבדות מפנה עורף לכללי משחק החיים. כללים אלה אינם דורשים מאתנו לנצח בכל מחיר, אבל הם תובעים מאתנו לא לוותר על המאבק לעולם.”( עמ’ 65).

ידיעת המוות, לדבריו, ומצבי חולי סופני, אינם סיבה להפסקת החיים אלא להיפך-  הזמנה למציאת משמעות. דוגמאות מאלפות לאופן בו בחרו אנשים לסיים את חייהם, מובאות בספר, כמו זו של גרפיקאי שביקש מפראנקל שהיה רופאו האישי, לקבל את זריקת המורפיום שיועדה לו, לקראת מותו המתקרב, בטרם זה יסיים את משמרתו, על מנת שלא יהיה צורך להזעיקו בלילה ולהטריחו אליו מביתו, באופן מיוחד. “עכשיו תבינו אותי” אמר פראנקל, “אם אטען ששום גרפיקה פרסומית נהדרת… לא מסוגלת להשתוות בערכה להישג האנושי הפשוט שהפגין האיש הזה בהתנהגותו בשעות חייו האחרונות.” (עמ’ 88).

סוגיית האחריות נוכחת היטב בהרצאתו השלישית של פראנקל. באחד מספריו הוא הציע להעמיד מול פסל החירות בארה”ב, את פסל האחריות, כתביעה מבני האנוש החופשיים, לבחור בחיים ערכיים.  “אחריות היא דבר מה שאדם נמשך אליו ונסוג מפניו בה בעת… יש משהו נורא באחריותו של אדם ובה בעת משהו רב הוד!… נורא לדעת שבכל רגע ורגע מוטלת עלי אחריות לרגע הבא… שבכל רגע ורגע אני מממש את האפשרות הגלומה ברגע, ברגע המסוים הזה או מאבד אותה.” (עמ’ 146)

קריאת הספר עוררה בי רגשות רבים וסותרים של צער ותסכול לצד תקווה והתפעמות מן האיש שעבר שבעה מדורי גהינום ומהגותו, המובנת והמתבקשת מחד, אך התובענית והאמיצה מאידך.
מעל לכל, ובכך הצלחתו של הספר לטעמי, הוא עובדת היותו רלבנטי לציבורים שונים בגילאים ובמגוון שלבי התפתחות. באופן אישי, מילותיו של פראנקל ורעיונותיו עוררו בי מחדש את המבט הסקרן במציאות ואת חוויית ההזדמנות הטמונה בכל רגע בחיים, והגבירו בי את תחושת האחריות לממש את זמני כאן באופן ערכי וראוי.

אסיים בציטוט הפסקה האחרונה בספר:

“ובסופו של דבר זו היתה מטרתן של שלוש ההרצאות האלה: להראות לכם שהאדם בכל זאת יכול, למרות קשיים ומוות (הרצאה ראשונה), למרות הסבל הנגרם ממחלת גוף או נפש (הרצאה שניה) או מיד הגורל במחנה הריכוז (הרצאה שלישית), לומר כן לחיים, למרות הכל.”

© כנרת, זמורה, דביר – מוציאים לאור בע”מ 2021. עורכת הספר: יעל ינאי, תרגם מאנגלית: שאול לוין

נכתב ע"י נעמי (יפֶה) עיני

נעמי (יפֶה) עיני, פסיכולוגית חינוכית, בוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית, מרצה וכותבת. ניהלה בעבר את השפ"ח בגוש עציון ושמשה יו"ר איגוד המנהלים של השירותים הפסיכולוגיים בישראל. עוסקת במפגש רעיוני ומעשי בין יהדות, פסיכולוגיה וחינוך, וביכולת האנושית להתמודד עם אתגרי החיים. בעלת BA בפסיכולוגיה ובמחשבת ישראל (אוני' העברית), MA בפסיכולוגיה (אוני' ת"א) וכיום דוקטורנטית בפסיכולוגיה, באוני' בר אילן. בעלת הסמכה בטיפול משפחתי, ובוגרת קורסי גישור, הוראה ולוגותרפיה (Associate)

אחרים קראו גם את:

מימד הרוח – בין תקשימה לפרנקל

“ויקטור פרנקל הניח את היסודות של הלוגותרפיה והניח לאחרים לבנות על יסודות אלו. הירושי תקשימה …

כתיבת תגובה