משמעויות בחיים אותם מצא פרנקל
אשרי "החיים המבקשים" (ביטוי שלי) פרנקל בהתייחסותו אל החיים מצא משמעויות אליהן התבקש מהחיים, הוא מצא אותן בכל דבר קטן כגדול. הנה כמה מהן:
"מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסינו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו."
די האסיר שלו, פראנקל מצא בכיס הבגד פיסת נייר, ירושה מבעליו הקודמים של הבגד שנפרד מבגדיו טרם הובל אל מותו. פיסת הנייר הייתה דף מסידור, עליה היה כתוב הפסוק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". זה היה רגע בו פראנקל חש באישיותו המקורית, הוא חש שאולי ניתן היה אפשר לקחת ממנו כל דבר, אבל דבר אחד שבגללו הוא שם אי אפשר לקחת ממנו וזוהי יהדותו.
אלוהי הפרטים הקטנים, המים הקרים המזלפים מהמקלחות יצרו תחושת רווחה, בכל זאת מדובר במים זורמים. על פי פראנקל גם לחיים מלאי קשיים נמצאת דרך להתמודדות. אדם יכול ללמוד להעריך פרטים חסרי חשיבות גם בתוך המציאות של המחנה. גם בתוך הסבל הרב יכול אדם למצוא הנאה מנוף וחמדת טבע, מפרפר על תיל, מצחוק וחיוך, מגעגוע ואהבה ומכישרון שטרם הגיע לכלל מיצוי.
חשיבותה של התכלית, כאשר אדם רואה תכלית לקיומו ויודע בתודעתו כי יש לו עבור מה לחיות "יש לו משמעות" רק אז יוכל לחיות לדבוק בחייו גם בתוך התנאים הקשים ביותר. כשהתכלית קיימת מסוגל אדם לסבול זוועות, השפלות, פחדים ועוולות. האדם יצליח להתמודד עם הקושי בחייו רק אם יימצא תכלית לחייו, מטרת החיים תביא בצידה את הרצון בחיים. הרצון לחיות את החיים. גם את החיים הקשים ביותר.
תכליתה של ההישרדות של פרנקל היתה לסיים את עבודתו ולחשוב על גישה טיפולית בעלת ערך דווקא מתוך הזוועות של חווית אושוויץ כדי לעזור לאחרים בעתיד.
משמעות הסבל, ראשית כחוויה אישית, לחיות משמעו למצוא פשר לסבל, כמו שיש תכלית לחיים כך גם יש תכלית לסבל ולמוות, "אם יש בכלל טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל" . האחריות למצוא משמעות בחיינו היא עלינו בלבד והיא זו שתציל אותנו מהריק הקיומי. פרנקל למד מה אדם מסוגל לעשות כשאין לו מה להפסיד .. סוג של תערובת בין התרגשות לאדישות (הקדמה עמ' 9) , אדם מסוגל לשאת רעה השפלה ופחד וזעם על עוולות בזכות דימויים של אהוביו בני משפחה שנצורים בלבו, בזכות דת ואמונה ובזכות התבוננות רגעית בטבע.
"אך יש משמעות לא רק לכוח יצירה והנאה. אם יש בכלל טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל, אין שלמות לחיים בלי הסבל. הדרך שבה אדם מקבל עליו את גורלו ואת כל הסבל הכרוך בו, הדרך שבה הוא נושא את צלבו, נותנת לו הזדמנויות למכביר- אף בתנאים הקשים ביותר- להוסיף לחייו משמעות עמוקה יותר. (עמ' 87)
בכל מצב ניתן למצוא פשר ! , "אל ישאל האדם מה פשר חייו, אלא הוא הנשאל, החיים שואלים כל אדם ואין הוא יכול לתת תשובה אלא ע"י דין וחשבון". החוויות של פרנקל באושוויץ חייבו אותו לחשוב באופן מעמיק על היחס בין סבל ומשמעות, בין כאב ומוות. הישרדות בתנאים קיצוניים תלויה ביכולת האדם למצוא משמעות בסבל שהוא חווה . ממעמקי הייאוש במחנה הריכוז חיפש פרנקל דרכים להעניק משמעות לסבלו הרב ולסבלם של האחרים.
היחס לסבל כמשימה בחיים
" שומה על אדם שייווכח לדעת, כי הסבל הוא מנת גורלו, שיקבל את סבלו כתפקיד המוטל עליו, כתפקידו היחיד והייחודי. יהיה עליו להודות בעובדה שאפילו בסבלו הוא ייחודי ובודד ביקום. איש לא יוכל לגאול אותו מסבלו, או לסבול במקומו. שעת הכושר המזומנת לו. האחת והיחידה היא בדרך שבה הוא נושא בעולו.. " (עמ' 99)
מבחינת פרנקל להתמודדות עם הסבל יש חשיבות רבה למציאת משמעות בחיים. המשמעות שניתן לייחס לסבל אינה משימה פשוטה להשגה ויש בה אתגר רב. פרנקל סבור שהמשמעות היא חיונית וחשובה לכל בני האדם בכל הזמנים בכל המצבים. הסבל הוא חלק אינטגרלי מהחיים והחיים אינם שלמים ללא סבל. הטעם לחיים כרוך גם במשמעות הסבל. הדרך שבה אדם מקבל על עצמו את גורלו ואת סבלו היא משימה אשר מוסיפה לחייו משמעות עמוקה יותר.
"סיפרתי להם על אחד מחברינו שבבואו למחנה ניסה לעשות חוזה עם אלוהים לפיו ייסוריו ומותו יצילו את הנפש האהובה עליו ממיתת עינויים" (עמ' 105). לגבי אדם זה הסבל שלו היתה משימת חיים, משימת ההצלה כלפי הנפש האהובה עליו.
השפעת רצף האירועים והסבל על אישיותו של פראנקל
פראנקל הפך לסמל ודוגמת מופת לאדם אשר נוטל אחריות על חייו ועל המשמעויות שחייו מזמנים לו. פראנקל הפך להיות חדור אמונה שבכל מצב ויהיה הקיצוני ביותר, יש לאדם אפשרות למצוא משמעות לחייו ואם תהיה לו המשמעות והאמונה במשהו, הוא יצליח לצאת מהמצב הקשה ביותר.
"חיים פירושם בסופו של דבר ,נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של האדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד."
פרנקל למד על כך בשלוש שנות שהותו באושוויץ ובמחנות השמדה אחרים, שם נספו הוריו, אחיו ואשתו. בתקופה זו התפתחו השקפותיו האקסיסטנציאליסטיות על האדם ועל התרפיה. במחנה הריכוז הייתה לאדם החירות האחרונה לבחור את עמדתו, לתת משמעות למה שקורה לו. לתפישתו, אדם אחראי תמיד למשהו בפני החיים ויהיו הנסיבות חמורות ככל שיהיו. לאחר השחרור פראנקל הוביל את מהפכת "המשמעות" בהקשר של הגשמה ייחודית ואישית. הוא החל לדבר על החשיבות לו לאדם למצוא למציאת מטרת על אשר תניע ותספק אותו. לדבריו ההבנה של האדם את עצמו ואת הייעוד שלו, היא שתביא לו את הכוח להתמודד עם סבל ומצוקה. הוא דיבר על אחריות ועל הקשר בין מצבו הנפשי של האדם לחוזקו הגופני ולבריאותו.