בהרצאה שנשא פרנקל ב-1977 באוניברסיטת ברקלי בשם "תרפיה מכוח המשמעות" הוא מתייחס לכך שאין קשר בין רווחה חברתית-כלכלית של אדם לבין תחושת התסכול והריקנות. לדבריו ברגע ששוכך המאבק להישרדות צפה ועולה השאלה- הישרדות לשם מה? בימינו אנשים במספר גדל והולך יש להם האמצעים לחיות אך חסרה להם משמעות שראוי לחיות למענה. הוא משתמש לא פעם בדוגמת אחוזי ההתאבדות או ניסיונות ההתאבדות הרבים בקרב סטודנטים שלחלקם אף היו חיי חברה פעילים, הצלחות אקדמיות וחיי משפחה תקינים וכד', ואף על פי כן החיים נראו להם נעדרי משמעות. לפי פרנקל לעיתים קרובות נמצא שגם לאחר סילוקה של נוירוזה בדרכי טיפול מסורתיות המתייחסות לתצורות תגובה ולמנגנוני הגנה נשאר חלל ריק, העדר משמעות. מכאן "הזעקה הלא נשמעת למשמעות", היא שקטה, לא תמיד נוכחת על פני השטח, מבעבעת מבפנים ומכרסמת במהותו האנושית של האדם.
לפי הלוגותרפיה מעבר לגורמים מעוררי מחלה קיים גם מימד של תופעות הומניות ייחודיות, כמו חיפוש האדם אחר משמעות ויש להכיר בכך שסיכולו של חיפוש זה עלול אף הוא לחולל נוירוזה.
אחרים קראו גם את:
החירות על פי ניטשה
המאמר מציג מסגרת פילוסופית שמעשירה את ההבנה של חירות, חופש, אחריות, משמעות, והאופן שבו אנו …