על פי הלוגותרפיה האושר נובע מתוך משמעות. אושר, עונג, מימוש עצמי, הגשמה עצמית, חווית שיא (מאסלו) הם תולדה של הגשמת משמעות אישית, בינאישית, משימתית ואף כזו שקשורה בהוויה האלוהית. כאשר אדם מגשים משמעות בעולם שמחוצה לו, רק אז הוא גם מגשים את עצמו.
תחושות אלה של אושר, סיפוק, מימוש עצמי וכד' נובעות מאליהן ואי אפשר לרדוף אחריהן. אם את מקומן של הסיבות הרוחניות תופסים גורמים כימיים, התוצאות הן אחיזת עיניים בלבד. מבוי סתום.
בספר המשמעות של חייך כתוב: "אין אנו מסוגלים להתקשר באורח ישיר לאושר, אלא רק לפעולות או לאנשים המעניקים לנו אושר באמצעות מסירותנו למשימה מסויימת או לאדם אחר" (פאברי, 1983) כלומר האושר, תחושת הסיפוק, ההנאה וכו' אינם המטרה כי אם תוצר לוואי של העשייה למען האחר. זהו אחד האתגרים שפרנקל ראה בעידן שלנו משום שהרדיפה אחר האושר משיגה את התוצאה ההפוכה עד כי נוצר מעגל קסמים שמורכב ממטרה נחשקת שמתכוונים אליה באופן קיצוני מה שהוא מכנה "התכוונות יתר", שלעיתים מלווה בבדיקה עצמית כרונית היינו "הרהורי יתר" (היפר-רפלקציה). כששתי ההתנהגויות הללו מצטרפות לציפייה לחרדה, או לפחד הנובע מאי יכולת להשיג או ליצור את המטרה המיוחלת, או כאשר הפרט מתכוון לתפוס תענוג ואושר בכוח ואלה נעלמים נוצר בסיס פתולוגי בצורת מעגל קסמים אשר מגביר את ההפרעה. נוצרת נטייה כפייתית לתצפית עצמית.
כלי שפיתח פרנקל להתמודד עם התופעה מכונה "הסחה" (דה-רפלקציה) המבוססת על היכולת האנושית להתרומם ולהתעלות מעל ומעבר לתנאים מגבילים ולנקוט עמדה כלפיהם.
מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע