זוהי פסיכולוגיה המכוונת למציאות הרוחנית של האדם, לחתירה לקראת המשמעות. היא מסוגלת לגלות את מה שמעבר לקושי הגופני, מעבר לדינמיקה הרגשית ומעבר לסבל הנפשי את המאבק הרוחני שלו. "האדם יכול להשאר בחיים רק אם הוא חי בהתכוונות לאידיאלים" (ג'ון גלן).
הכינוי הופיע כאנטיתזה ל"פסיכולוגיית המעמקים" של פרויד אשר קדמה לפרנקל, בפרט של הפסיכואנליזה השמה את הדגש על שאיפת האדם לעונג, על הפן הסיבתי למצבו ועל המבט אחורה, לעברו. ההשוואה אף מכוונת לפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אדלר שבמרכזה השאיפה לכוח ואמנם נמצאת בשלב גבוה יותר מהפסיכואנליזה בכך שמכוונת לסופיות החיים ומטרתה לא רק להסתגל למציאות אלא אף לעצב אותה באומץ אך עדיין היא קשורה לחיים החיצוניים של האדם ולכן מצויה בקטגוריה נמוכה יותר מרעיון ההגשמה הפנימית לפי פרנקל, כפי שמשתקף בדברי המשורר הגרמני גתה: "אם נתיחס לבני אדם כפי שהם, רק נעשה אותם רעים יותר, אך אם נטפל בהם כאילו הם כבר כפי שהם צריכים להיות, נביא אותם למקום שאליו יש להביאם".
אחרים קראו גם את:
השפעת הדת על משמעות ובריאות נפשית
המאמר מתמקד בשלב התפתחותי שבו שאלות קיומיות הופכות למרכזיות, ומציע כיצד מסגרות דתיות ורוחניות יכולות …
מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע