פרנקל היה פילוסוף קיומי, אקזיסטנציאליסט, וחקר את ההוויה מנקודת הראות של ניסיונו האישי. הוא התבסס על ה"אני הקיים" של דקארט. התנגד לדטרמיניזם ולהשענות על הביולוגיה או על החברה כקובעות את גורל האדם ודיבר על אחריות האדם לקחת את גורלו בידיו ולעשות את המיטב שיכול בנסיבות הקיימות.
הוא נשען על פילוסופים כמו שפינוזה בנוגע לחשיבות החופש והאפשרות לבחור במשמעות שניתן לחיינו, על המחשבה והמוסר הרציונליים של קאנט ובפרט על נושא היחס ההוגן לזולת, על סוקרטס שהשתית את השיטה הדיאלוגית, המיילדת מתוך האדם תשובות ומסייעת לו לחלץ מהלא מודע אמיתות אודות עצמו ופוטנציאלים למשמעות בחייו. (השלושה האחרונים היוו בסיס למחזה היחיד שכתב פרנקל ב 1946 "סינכרוניזציה בבירקנוואלד).
הוא היה מיודד עם הפילוסוף מרטין היידיגר והושפע ממנו בין היתר בנושא חשיבות עברו של אדם. עוד הוא ניזון מרעיונותיהם של פרידריך ניטשה, קרל יאספרס, לודוויג בינשוונגר גבריאל מרסל ואחרים.
מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע