פרנקל למעשה מרחיב את תפיסותיהם של קודמיו. הוא אינו מתעלם מהתחומים הנפשיים, היצריים והאינטסטיקטיביים המודחקים של פרויד ואף לא מהתפיסה הקיבוצית והאבטיפוסית הלא מודעת של יונג. פרנקל שם את הדגש במה שהוא מכנה "הלא מודע הנואטי", האנושי, האישי והקיומי שבאדם. אזור זה אינו מופעל ע"י האגו או הסתמי כי אם ע"י כוח העצמיות, העוסק בנטייתו של אדם לצאת מעצמו ולהתייחס לזולתו כאל אדם שעליו לאהוב ולהבין ולא כאל חפץ או כלי לניצול ותמרון.
בתת ההכרה שלנו מצויים ההשראה שלנו, האמיתות, האמונה הדתית, ההארות הפנימיות, הכוחות, המצפון ועוד. אם אזור זה מודחק בעצם מודחקת שאיפתנו למשמעות וזה עלול להביא לתחושת ריקנות וחוסר משמעות, מה שמכונה בשפה הלוגותרפית "ריק קיומי".הלוגותרפיסט גו'זף פאברי עושה הבחנה מעניינת (גם אם כללית מאד) בין הלא מודע היצרי לנואטי בכך ש"הבלתי מודע היצרי מכיל הרבה מן המשובש (שעליו איננו רוצים לדעת) והבלתי מודע הרוחני מכיל הרבה מן התקין שבתוכנו (שממנו אנו מתעלמים)" (פאברי, 1983). לפי פרנקל ההבחנה החשובה אינה אם דבר הוא מודע או בלתי מודע אלא אם הוא שייך לסתמי או לעצמי, כלומר: אם הוא מושרש ביצרים ומניע אותנו או אם הוא נובע מן המרכז שלנו ומאפשר לנו להחליט בשביל עצמנו.
מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע