מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
- לגבי פרנקל בני אדם, על אף שהם מושפעים מכל הגורמים האלה (ביולוגי, פסיכולוגי, חברתי), הם מחזיקים בשטחי חופש נרחבים , שבהם אין גורלם נקבע בכלל, ושבהם ניתן ליחיד לעמוד באומץ על שלו (פאברי, 1983)
- אדם שהיה נתון זמן רב כל כך למועקה נפשית כה כבירה, ודאי שרוי בסכנה כלשהי לאחר שחרורו, בפרט אם השחרור ממועקה זו בא פתאום
- אחריות ללא חופש לבחור את תגובותינו באופן חופשי, במצב נתון, היא רודנות, וחופש ללא אחריות פנימית הוא מצב המוביל לחרדה, לריק קיומי ולנוירוזה
- בחופש טמונה שמחה (כי הבחירה מהווה פעולה יצירתית) ואף משמעות (כי פעולה יצירתית מולידה גורמי משמעות)
- מימד החופש הינו החופש לנקוט עמדה אמיצה כלפי מצב מסוים (פאברי, 1983)
- באהבה הזוכה להיענות, שבה האחד רוצה להיות ראוי בעיני האחר או להפוך להיות כפי שהאחר רואה אותו, נוצר תהליך דיאלקטי, שבו האוהבים מדרבנים איש את רעהו להגשים את האפשרויות שלהם, כלומר: להיות חופשיים.(הרופא והנפש, פרנקל, 2010)
- אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו.
- ודאי, האדם הוא יצור שהוצבו לו גבולות; חירותו מוגבלת. אין היא חירות מתנאים אלא חירות לנקוט עמדה כלפי התנאים.
- האדם בן חורין לבחור בין קבלת הצעה ובין דחייתה, היינו לקיים פשר בכוח או לאבד את זכותו בו
- מימד החופש הינו החופש לנקוט עמדה אמיצה כלפי מצב מסוים (פאברי, 1983)
- כל זמן שהוא נוסע על המסלול , מתנהג מטוס כמו מכונית ; סגולותיו האמיתיות מתגלות רק כשהוא ממריא , לחלל התלת מימדי. והנמשל הוא שבן אדם הוא אמנם בעל חיים , אך הוא הרבה יותר מזה, מימד שלם יותר מבעל חיים. רק כשאנחנו מתעלים במימד הרוחני , נהפכים אנו לבני אדם במלוא מובן המילה.
- לגבי פראנקל , המימד האנושי הוא מימד החופש : "לא חופש מתנאים" ביולוגיים, פסיכולוגיים או חברתיים; לא חופש מן אלא חופש ל- , "החופש לנקוט עמדה אמיצה כלפי מצב מסויים" (מתוך פסיכותראפיה ואקזיסטנציאליזם). ובכן , נעשים אנו בני אדם ממש, רק כאשר ממריאים אנו במימד החופש.
- ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדםחופש בחירת פעולה. מצויות דוגמאות רבות, מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה, המוכיחות לנו, כי אפשר היה לגבור על האפתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה.
- ודאי, האדם הוא יצור שהוצבו לו גבולות; חירותו מוגבלת. אין היא חירות מתנאים אלא חירות לנקוט עמדה כלפי התנאים
- אנחנו שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים בצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי. כשנתבונן מנקוד ראות זו אל תגובותיהם הנפשיות של אסירי מחנה ריכוז, על כרחינו יירא לנו לא רק כביטוי לתנאים פיסיים וסוציולוגיים מסוימים. קיום תנאים שונים, כגון חוסר שינה, מחסור במזון ולחצים נפשיים למיניהם, עלול להעלות את הרושם, שהאסירים מוכרחים היו להגיב בדרכים מסוימות. ולא היא. בסופו של חשבון מתברר, כי האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית, ולא רק עקב השפעות המחנה. מכאן שביסודם של דברים יכול כל אדם אף בנסיבות אלה, להכריע בעצמו, מה הוא יהיה – מן הבחינה הנפשית והרוחנית גם יחד. יכול הוא לקיים את הדרת כבוד האדם שלו גם במחנה ריכוז
