הלוגותרפיה מבחינה בשלושה סוגי תחושות אשמה: ממשית, נוירוטית, קיומית
אשמה ממשית: נובעת מפעולה מסוימת שנעשתה בעבר ומבוססת על משהו שביסודו אינו נכון להיעשות או בשל דבר שהיה אמור להיעשות. לדוגמא התעלמות במכוון מצרכים של מישהו שזקוק לעזרתך או למשל הפעלת כפייה על מישהו לבצע פעולה או להסכים למשהו בכוח.
אשמה נוירוטית: קיימת אצל אדם אשר לא ביצע מעשה רע בפועל, אלא היא מתעוררת אצל האדם רק מעצם הרצון לעשות מעשה רע, או המחשבה לפגוע במישהו גם כאשר אין כל כוונה לבצע אותו . למשל שאיפה של אדם וייחוליו בסתר ליבו לפגיעה באדם אחר. האדם איננו יכול להשתחרר מהרגשת האשמה לפיה הוא גרם לפגיעה ועלול להיות בסבל נפשי קשה.
אשמה קיומית: מתבטאת על פי רוב בתחושת ריקנות. האדם חווה בלבול וחוסר מנוחה והיעדר משמעות. זוהי טירדה פנימית עזה הגובלת בהרגשה אי נוחות וחוסר סיפוק מהחיים, תחושה שהדברים אינם מתנהלים כשורה. התעלמות מתחושה זו עלולה להוביל של מצב של דיכאון ואובדן העיניין בחיים.
מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע