פראנקל מתנגד לתפיסה מכלילה וכוללת של האדם שמציגה אותו כ: "האדם אינו אלא…" ותומך ברעיון לפיו "האדם עולה על…" כלומר: האדם הוא בעל כוח הגדרה עצמית ויכולת הכרעה ובן חורין להשתנות בכל רגע. אחת מתכונותיה העיקריות של ההוויה האנושית היא היכולת להתנשא על פני התנאים ולהתעלות מעליהם. הלוגותרפיה מתמקדת בהישגים האנושיים, בחופש האדם להתקומם נגד כל הנסיבות באמצעות רוחו.
פרנקל מתאר את הסכנה העומדת לפתחנו בתיאוריות "מכלילות" או כאלה המנסות לפשט את האדם, או למפות, או לצקת אותו לתוך תבניות קבועות. כל אלה יוצרות לדבריו פיחות ערך, רדוקציוניזם- צמצום גנטי, אנליטי, תרבותי וכו'. תופעות ספציפיות כמו המצפון והאהבה נהפכות לתופעות מקור פשוטות, הרוח נדמית לפעילות עצבית ברמה גבוהה וכד'. הרדוקציוניזם הוא הניהיליזם של היום. הוא מקפח את היצור האנושי בממד שלם, הוא מוריד את מה שייחודי לאדם בשלושת מימדיו למישור דו-מימדי, לתת אדם, לתת אנושיות. הוא משחק לידי "הריק הקיומי" באמצעות נטייתו לשלול את אנושיות האדם ולהורידו לדרגת חפץ.
פרנקל אף מתנגד להשקפה ה"פאן-דטרמיניסטית" המתעלמת מיכולת האדם לנקוט עמדה כלפי מצב כלשהו ולפיה חיי האדם קבועים מראש באופן מלא.
מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע