11
Jan
2018

בין משבר ללידה וכוח ההתרסה במקרא 

מאת, דפנה ברבן , פסיכולוגית קלינית

“עד נשימתו האחרונה של האדם לא יוכלו לקחת ממנו את החופש כיצד להתייחס לגורלו ” (פראנקל)

בין משבר ללידה וכוח ההתרסה במקרא 

פרנקל מדבר על כוח ההתרסה של הרוח האנושית נוכח שלושה היבטים של הגורל. הגורל הביולוגי, הגורל הנפשי והגורל החברתי. באפלת מחנות הריכוז הוא מצא את חופשיותה של הרוח המתבטאת ביכולת לבחור. תמיד היו שם כאלה שהתגברו על רוגזם ואדישותם , או שנהגו להסתובב באתרי המסדרים והצריפים כדי לאמר מילה טובה או לתת לאחרים פרוסת לחם אחרונה.

השבוע התחילו לקרוא בבתי הכנסת את החומש השני -חומש ‘שמות’  ובו סיפור לידתו של משה. שמו של משה מעיד על גורלו ‘מן המים משיתיהו’ אולם בעיקר על זהותו ויעודו למשות אחרים ממצוקתם. הוא אינו נקרא ‘משוי’ או ‘נימשה’ בלשון סבילה אלא משה. גידולו מלווה בקריאה המתמדת ‘מושה’. אולם גיבורות הפרשה האמתיות הן הנשים הנועזות המתריסות נגד גזירות הדיקטטורה המצרית. שתי המיילדות שפרה ופועה הן הנשים הראשונות שמסופר עליהן בהיסטוריה שהן מעזות ומפירות את הצו הבלתי מוסרי של השליט ומחיות את התינוקות הנולדים, ובת פרעה הולכת נגד צו אביה, מצילה ומאמצת את התינוק הנטוש. “והנה נער בוכה ותחמול עליו”. ליד הנהר היא גם פוגשת את מרים, אחות הילד אשר עומדת ומשגיחה עליו מן הצד.

 נשים אלה, המניע למעשיהן הן  רגשות החמלה, הרוך והאהבה לאדם באשר הוא. הערכים, האחריות והמצפון הם שקוראים להן לסכן את עצמן מתוך תחושה מוסרית פנימית. זהו האל הלא מודע עליו מדבר פרנקל. מותר לשער שרוח זו המנשבת בין דפי המסורת אודות ערש הסיפור הלאומי , הוטמעה מן הסתם גם בעולמו של מייסד הלוגותרפיה שגדל על ברכיה. המיתוס אינו מיתוס של טרגדיה יוונית שבה גורל האדם מוכתב על ידי האלים חרף כל מאמציו אלא מיתוס על רוח האדם שמצביע על כוחו של היחיד לפעול למען האחר בימים של עבדות, חושך ואפילה.

רוח זו של בחירה והתרסה נגד הגורל נשמעת גם בתיאור הידוע על עם ישראל בפרשה זו .אומרים עליהם המצרים: “כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ”.  העם מתואר כציבור שעינוי, מצוקה ושבר מייצרים אצלו אנרגיה של ‘אף על פי כן’ על ידי  יצירה, מחאה וצמיחה. עדות זו מהווה בשורה לאדם באשר הוא על פוטנציאל ההתגברות והפריצה מתוך הסבל ואולי אף בזכותו.

ולקינוח נתבונן ברזי השפה העברית שהשבוע הוא חגה לרגל יום הולדתו של אליעזר בן יהודה.

בשפה המקראית ‘משבר’ הוא המקום ממנו יוצא התינוק  מרחם אמו.

“וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר  וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה” (מלכים ב׳ יט, פסוק ג)

המלבי”ם מפרש כי משבר הוא “מקום הרחם שהוולד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ”

‘לידה’  מתוך משבר כרוכים לנו זה בזה בפרשת השבוע, בשפה ובלוגותרפיה.

You may also like

ביחס למשמעות
ואף על פי כן.. 
לאחוז בקרני המשמעות
תקופות של משמעות