14
Dec
2017

כרמים יין ואותנטיות

דיון במושג האותנטיות דרך הסרט “שנה מופלאה”

מאת חנה רודיטי, מנחת קבוצות

לא מעט סרטים עוסקים בנושא של מזון ושתייה. מקום מיוחד ניתן לסרטים שהמוטיב המרכזי שלהם הוא היין. אותו משקה שמזכיר את תמצות הנאות החיים ושמאפשר צילום מרהיב של כרמים שמחברים אתנו אל האדמה והטבע.

סרטי היין  הצרפתיים או אלו שצולמו בצרפת  מציגים מעין דפוס קבוע: כרם שנמצא בקשיים כלכליים, בן משפחה מבעלי הכרם שחי חיים אחרים חוזר לכרם. הכרם עומד להימכר אבל בן המשפחה עובר שינוי ומרגיש שחייו האותנטיים  אינם נמצאים רחוק אלא כאן, קרוב לאדמה אותה שכח. בדרך כלל ילווה המהפך האישי גם בפתיחות לקשר זוגי  חדש  וגיבורנו ימצא בת זוג שמחוברת גם היא לאדמה ולכרם.

“שנה מופלאה”

הסרטים “חזרה לבורגונדי”  ו “בציר אחרון”  שמוקרנים עדיין ברחבי הארץ עונים על דפוס זה. גם הסרט “שנה מופלאה” (עם ראסל קראו) שהוצג לפני מספר שנים מספר את אותו סיפור. כל הסרטים מצולמים על רקע של כרמי היין בצרפת ,בדרך כלל בחבל בורגונדי ,מה שגורם לצופים ליהנות מצילום מרהיב של שורות גפנים  נוצצים בשמש.

מבקרי הקולנוע נתנו ציון בינוני לכל הסרטים הנ”ל אבל הקהל אהב את הנוף ואת הסיפורים הפשוטים והסרטים זכו להצלחה.

מהי אותה אותנטיות עליה מבוססים הסרטים? אותנטיות הוא מושג פילוסופי -פסיכולוגי המתייחס לנטייה או למצב סובייקטיבי בו הפרט חש כי הוא מתנהג ופועל באופן נאמן למחשבותיו ורגשותיו הפנימיים חרף השפעות חיצוניות. (וויקיפדיה)

המושג “אותנטיות” שאוב מהפילוסופיה האקזיסטנסיאליסטית שפראנקל הושפע ממנה.

על פי כתביו של סרן קיקגור “האדם האותנטי…הוא השלם עם עצמו וחי חיים מלאי משמעות הנובעים מהחלטתו לחיות כך”. על פי מרטין היידיגר אותנטיות מהווה מצב שבו הפרט פתוח לגילוי של אינסוף אפשרויות השימוש בכל מה שקיים בעולמו. ה”יש” הוא אפשרות דינמית חיה ומשתנה. פראנקל רואה באותנטיות מצב שמאפשר לנפש להגיע למימד הנואטי ומשם- למציאת המשמעות של החיים.

תאוריות פסיכולוגיות  מתייחסות בעיקר לאותנטיות כאל “העצמי האמיתי” שהאדם לעיתים מתרחק ממנו. כך קארן הורני רופאה פסיכיאטרית מדברת על “העצמי האמיתי”, אריך פרום מתאר את התנאים להיווצרותה של אישיות  שאיננה אותנטית, ויניקוט מדבר על “עצמי כוזב” כחוסר אותנטיות ורוג’רס מדבר על אישות שאיננה אותנטית כי התפתחותה כבעלת רצון חופשי נחסמה על ידי הסביבה.

אחת הדרכים להיות אדם אותנטי לפי פאברי , שפרסם כתבים על לוגותרפיה, היא דרך המושג של “גילוי עצמי”. “יש חשיבות משמעותית כי תדע מי אתה לא כיצד אתה נראה מאחורי כל המסיכות אשר למדת לחבוש כדי שיאהבו אותך, יקבלו אותך ועל מנת שתצליח – אלא מי אתה באמת בתוכך”  “אדם צריך לדעת אם התגובות שלו הם של הוריו, בני קבוצת הגיל שלו, או של מקור סמכות או אלו באמת קשת התגובות האמיתיות שלו”. פאברי מציין את ה”גילוי העצמי” כ”נחבא” בתוך החלק הרוחני של האדם והוא אחד מהדרכים המובילים למשמעות.

עוד דרך למשמעות היא יכולת הבחירה שכאן לא נרחיב אודותיה. רק נאמר שעצם המודעות של האדם שיש בידו אפשרות לבחור עוזרת לו למצוא את המשמעות בחייו ולהיות אותנטי.

נתמקד כאן בסרט “שנה מופלאה” ונראה איך האותנטיות מתבטאת בו:

כשאנו פוגשים בתחילת הסרט במקס סקינר (ראסל קרואו), הגיבור של ‘שנה מופלאה’ הוא איש עסקים מצליח בלונדון, מצויד כדרוש בחוש הומור שחצני, מזכירה ביצ’ית וכמה מתחרים שרוצים לרוקן את קרביו ולמכור אותם בשוק השחור. אכן, תמונה פסטורלית. מכאן, כמובן, אפשר רק להתדרדר.

ובאמת, רק הרגענו את נשימתנו מהסכום מרובה האפסים שמקס הרויח בעסקה האחרונה שלו, וכבר מגיע שליח השאול – עורך הדין של מקס – לבשר לו את בשורת האיוב: דודו האהוב הנרי, שבאחוזתו שבפרובאנס בילה מקס את ילדותו, הלך לעולמו. אלא שמקס בכלל לא מראה סימני שברון לב: אם כבר, הוא נראה כמתעניין הרבה יותר בשווי האחוזה והכרם שהשאיר דודו מאחור. בסופו של דבר הוא אף משתכנע לנסוע לצרפת ולהעיף באחוזה מבט מקרוב. בהגיעו לצרפת עוסק מקס בעיקר בהתעלמות מנופיה הקסומים ומעוררי ההשראה, ואינו חושד אף לרגע כי צל כבד מעיב על הקריירה שלו. (עין הדג)

האחוזה מחזירה את מקס אל ימי נעוריו עם הדוד המיוחד הנרי המנוח (אלברט פיני). 

הימים שבילה איתו מזנקים על מקס מכל פינה באחוזה, ומקשים עליו להתנתק רגשית מהמקום ולמכור אותו לאלמוני עשיר מעבר לים. מציאות עיסקית מסויימת מחייבת אותו להישאר עוד שבוע במקום. 

ואז חל השינוי.

קודם כל אנו רואים את מקס משתנה מבחינה פיזית. במקום החליפות המחויטות הוא מסתובב עם בגדים קצרים, בלתי מגולח ונוח לו כך. בשלב שני אנו רואים שינוי בקצב  החיים. שם בפרובאנס הדברים הולכים לאט בקצב שלהם מה שקוהרנטי כמובן עם הנופים הנפלאים וחום השמש הנעים. 

הדבר השלישי אליו מקס מסתגל הוא הכבוד לאוכל ולשתייה ובעיקר ליין ולכרמים. הוא נזכר בימי ילדותו כאשר דודו לימד אותו על סוגים שונים של יין. והוא לומד להנות מארוחה צרפתית כשיין לצידה.

יחד עם זאת הוא מתחיל להתעניין במצב הכרם שלו והדרכים להשבחתו.

וכאן  מופיע שינוי בהרגשה הפנימית של מקס , אותו “גילוי עצמי” שהוזכר קודם (פאברי), כאשר מקס מגלה עולם חדש שהיה מוכר לו כילד מהתקופה בה בילה עם דודו בין הכרמים ע”י “היזכרות בהתנסויות עבר בעלות משמעות” שמהווים כעין עוגן עבורו, וכאן הוא נפגש איתו מחדש ומסתבר לו ולצופים שזהו למעשה העצמי האותנטי שלו. גם הבחירה לוותר על עסקיו בלונדון ולבנות חיים חדשים בפרובאנס, כפי שהוא אומר “אני אוהב את המקום הזה”, נובעת כבר מהמקום האותנטי והמחובר לעצמו.

בסרט יש גם כמובן סיפור רומנטי- אבל הקשר הרגשי לא היה יכול להתקיים אלמלא היה הגיבור עובר שינוי.

הסרט “שנה מופלאה” הוא לא סרט מופת. הוא סרט פשוט עם סיפור פשוט. אבל כל סרטי היין שציינתי יכולים ללמד אותנו על האותנטיות כשברקע  הכרמים הנפלאים של פרובאנס.

ובנימה אישית: הקשר לאדמה הזכיר לי את אחת המשתתפות בקבוצה שהנחתי שהייתה אנרגטית במיוחד – נהגה להשתתף בכל החוגים ובכל הטיולים הקיימים במקום מגוריה. בשיחה התברר שהריצה אחרי כל החוגים וכל הטיולים השאיר אותה  עם  הרגשת ריקנות. המון פעילויות ללא משמעות אמיתית. 

בהמשך – התברר שהאותנטיות שלה נמצאת שם- קרוב לאדמה. מה שהיא שאוהבת באמת זה לעסוק בגינון. והתנדבות בחווה קהילתית הובילה אותה לעיסוק משמעותי עבורה.

You may also like

ניסיון האושר 
עטור מצחך משמעות
לוגותרפיה – לא למבוגרים בלבד
החיים קוראים לנו.. לא נענה?