מגזין בלוגותרפיה

משמעות אותנטית  

מאת שגית שלמה, לוגותרפיסטית, חוקרת שירה ומשמעות ומחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”

משמעות אותנטית  

“משמעו של קיום אותנטי הוא שהאני הוא המחליט, ואינו שועה להאצותיו של הסתם” / ויקטור פרנקל

בואו נפתח בתרגיל:

קראו את השיר “כפל” / יהודה גור אריה ונחצ’ה היימן

“מישהו בוכה בי

מישהו בי רן

מישהו הולך בי

בלי ידע לאן..” 

https://www.youtube.com/watch?v=9RqtYWpUda8

לאחר מכן כתבו 20 פעם את המשפט: 

“מישהו בי…” ובכל פעם השלימו מילה אחרת בצורה חופשית.

קראו את המילים שכתבתם, ובחנו האם יש ביניהן מן המשותף, האם הן מנוגדות, האם הן ניצבות על איזושהי סקאלה, האם הן תלויות זמן, הקשר – אפיינו אותן.

התרגיל הנתון מזמן תהליך אקספלורטיבי של המתרגלת, בו היא חוקרת את עצמה על המכלול שבה – התנהגויותיה, מאפייניה, תכונותיה, מנעד הרגשות שלה, התחושות, המחשבות ומגוון האפשרויות שעשויות לחשוף את מי שהיא בזמנים שונים בחייה. חקירה מעין זאת מאפשרת למתרגלת ליצור סדר וקוהרנטיות בחייה, להבין את עצמה טוב יותר, לזהות מה מפעיל אותה במצבים שונים ומתוך כך לפעול לטיוב חייה ולזיהוי פוטנציאלים למשמעות בהם.

הספר שירת המשמעות
הספר שירת המשמעות

(לקוח מתוך הספר “שירת המשמעות”/ שגית שלמה)

הפילוסוף הגרמני מרטין היידיגר (1958) רואה את משמעות החיים כאותנטיות, כלומר הגשמת האפשרויות של האדם. על פיו הוא יכול להפוך למה שהוא שואף להיות, רואה לפניו ישות פוטנציאלית ועובד כדי להיות העצמי הייחודי הזה.

מיהו למעשה העצמי הייחודי הזה? ממה הוא מורכב? מתי אני יודע שאני מייצג אותו במלואו והאם זה בכלל אפשרי? 

שיר מקסים של המשורר הפורטוגלי פרננדו פסואה מתוך ספרו “חנות הטבק” זימן לי (שוב) מפגש עם המושג המורכב הזה “אותנטיות”: 

“..נַפְשִׁי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתִי

אֲבָל אֲנִי מְהַלֵּךְ בֶּהָרִים

הַלְוַאי שֶׁהִיא

לֹא תִּמְצָא אוֹתִי לְעוֹלָם.

 לִהְיוֹת אֶחָד זֶה בֵּית-סֹהַר,

לִהְיוֹת אֲנִי זֶה לֹא לִהְיוֹת.

אֲנִי אָמְנָם חַי וּבוֹרֵחַ

אֲבָל אֲנִי חַי בְּהֶחְלֵט. “

 אותנטיות= חופש

דובר השיר פותח במילים “אֲנִי אָסִיר נִמְלָט./ מִיָּד כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי/ נָעֲלוּ אוֹתִי בְּתוֹכִי”. הוא חש כשבוי בכלא. היות אותנטי משמע היות חופשי- חופשי לממש את הפוטנציאל הגלום בי, חופשי לעוף על כנפי הדימיון, חופשי לאהוב, חופשי לחמול, חופשי לפעול לפי ערכיי וצו מצפוני, חופשי להתעלות- כאשר יש לזכור שחופש לפי הלוגותרפיה אינו הפקרות, אינו חופש מתנאים אובייקטיביים שהחיים מפגישים אותנו איתם- מחלות, זקנה, תאונות, פרידות וכד’ ובעיקר איננו חופש מאחריות ומבחירה. קיומנו בעולם המשמעות הוא קיום אחראי כפי שאומר ויקטור פרנקל: “אדם יכול אפוא בהחלט להיות אותנטי גם כאשר אינו מודע, אולם קיומו יהיה אותנטי כאשר יהיה אחראי ולא “נדחף”. 

אותנטיות= ריבוי

מטאפורת הכלא חוזרת שוב בשיר לקראת סופו בהקשר של מספר הדמויות הקיימות בתוך הדובר: “להיות אחד זה בית סהר”. כמו בשיר “כפל” עמו פתחתי את דבריי אנחנו הרבה “מישהו-ים”, יש בנו מגוון קולות, הרבה ישויות, ערב רב של מצבים שבהם מתגלים פנינו השונים, והלגיטימציה להביא את כולם בצורה טבעית, לא לנסות להציג תמונה חד מימדית ושטוחה תאפשר לנו להיות אנשים אותנטיים. אני חשה שבהקשר הזה אחד הוא אם נתמוך בגישת ה ” true self ” היינו שקיים מקור אחד באדם , אני “אמיתי” שיש לו הרבה ביטויים ושלוחות או בגישת האותנטיות המורכבת, כדוגמת התפיסה האינטרסובייקטיבית המאוחרת יותר המקפלת בתוכה הרבה self  בתוך כל אדם. כך או כך עלינו לאמץ את היכולת לראות בזהות אירוע מורכב שיש בו ריבוי, יש בו ניגודים, יש בו דיאלקטיקה וצריכה להתאפשר לכל אדם היכולת לנוע במרחבים הללו. פרנקל אימץ את המונח “אחדות הניגודים” שהגה הפילוסוף בן המאה ה-6 לפניה”ס הרקליטוס, כשהכוונה היא להתגבשות הפכים לשלמות אחת. הניגודים מגדירים זה את זה, חודרים ומשפיעים זה על זה, מוכלים הדדית זה בזה, ובכך הם מרכיבים את השלם, מהות חדשה, גבוהה יותר, המכילה אותם בתוכה. 

לפי פרנקל זהו הפער בין ההיבטים הסומטיים להיבטים הפסיכולוגיים של המציאות האנושית שניתנים לגישור רק בממד גבוה, במישור האנושי. זוהי לדבריו אחדות חרף השוני ולא מתוכו.

הניסיון להחזיק ולהציג זהות אחת או דמות אחת המייצגות אותנו כל הזמן מתישה ואינה מאפשרת חיים בעלי משמעות, חיים אותנטיים , כמילות השיר: 

“אִם בְּנֵי-הָאָדָם מִתְעַיְּפִים/ מִלִּהְיוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד,/ כֵּיצַד לֹא יִתְעַיְּפוּ/ מִלִּהְיוֹת אָדָם אֶחָד? “

אותנטיות= רוח

“הגבול בין הרוחני, היינו מה שאותנטי לאדם ובין היצרי חייב להיתחם באופן החד והברור ביותר”/פרנקל

ויקטור פרנקל מזהה את רעיון האותנטיות עם ממד גבוה הייחודי לאדם, הוא ממד הרוח שאינו מותנה בדבר, ושנבדל מהממדים הנמוכים יותר -הנפש והגוף. כך בשיר מבטא זאת הדובר: “נַפְשִׁי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתִי/ אֲבָל אֲנִי מְהַלֵּךְ בֶּהָרִים/ הַלְוַאי שֶׁהִיא/ לֹא תִּמְצָא אוֹתִי לְעוֹלָם.” רצונו להתנתק מהנפש מבטא אולי את הצורך לא להיות נדחף, לא להיות מושפע מאגו, לא להיות מונע מרגשות כובלים, מתכתיבים חיצוניים, מנורמות חברתיות מסרסות-  אלא “להלך בהרים” כפי שכתוב, להגביה עוף, להשתחרר מכבלים ומעיוורון מנטלי גם אם זה אומר שבמצב זה האני “כשלעצמו” אינו ניתן להתבוננות, לניתוח שלם. זוהי הוויה רוחנית אמיתית, היא היא, לפי פרנקל, האני האותנטי.  

אותנטיות= שכחה

שמעתי פעם משפט שלשכוח את עצמך זה להיות הכי אתה שניתן, רעיון שמתכתב גם עם תפיסות שונות מהמזרח בהקשר של  ההתרוקנות מהאני, ההתנתקות מהאגו, הניקיון הפנימי, השחרור משליטה, כפי שאומר הדובר בשיר: “להיות אני זה לא להיות”. חשבתי גם על המונח הפסיכולוגי -” flow ” , הזרימה המאפיינת אנשים שעומדים מול משימה מאתגרת ומעניינת כמו אמנים בשעת יצירתם ושוכחים מעצמם ומסביבתם בעת הפעולה. 

אותנטיות= בריחה/ בחירה

מוטיב הבריחה חוזר בתחילת השיר ובסיומו: “ובכל זאת ברחתי”, “אני אמנם חי ובורח”. לכאורה זה מעלה קונוטציה שלילית כי אנו שבויים בקונספציות חברתיות שכך נכון ולא אחרת-  מדוע לברוח? ממי לברוח? האם זה הכרחי? האם יש אלטרנטיבה אחרת? האוטומט שלנו אולי יגיד- אל תברח! תתמודד! תעמוד פנים מול פנים מול עצמך, 

אולם הסתכלות אחרת ובעיני עמוקה יותר תראה את הבריחה כאסטרטגיה מנצחת- יש לחמוק מהאגו, לא לתת לו להשתלט עלינו, למצוא דרכי מילוט שיצליחו להעפיל עליו כי הוא חזק, כי הוא מניפולטור גדול, כי הוא מגיח ממקומות לא צפויים, כי הנפש שלנו מתעתעת בנו כל הזמן ולא נותנת לנו מנוח, בייחוד בעולם המערבי, בייחוד במאה ה-21, בעידן הכאוטי שלנו. סוף השיר “אבל אני חי בהחלט” מוכיח שלפחות עבור הדובר השיטה עובדת. בשפה הלוגותרפית הדובר לא נתן לכוחות הדוחפים לשלוט בו אלא לקח את המושכות וניהל את חייו, כי להיות אותנטי משמע להוביל ולא להיות מובל.  

 לסיום,  

בספר “שירת המשמעות- לוגותרפיה בין תיאוריה למעשה” אני מסכמת את רעיון האותנטיות כפי שאני מבינה אותו:

“הרגשה שאני מביא את עצמי כפי שאני באמת למרחבים שבהם אני נמצא, שאני מביא את הקולות השונים והמנוגדים שבתוכי (גם את אלה הפחות יפים), שאני פועל מתוך אינטואיציה ותחושה פנימית, שאני לא מושפע יתר על המידה מקולות אחרים ושיש הלימה בין החוץ לפנים.”

רשימת מקורות

פרנקל, ו’ (1985). האל הלא מודע: פסיכותרפיה ודת. תל אביב: דביר

שלמה, ש’ (2019). שירת המשמעות- לוגותרפיה בין תיאוריה למעשה.

כל הזכויות שמורות למחברים, כותבי ובעלי השירים 

Image by StockSnap from Pixabay 

נכתב ע"י שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה, דוקטורנטית לפילוסופיה, חוקרת שירה ומשמעות ומכונה גם "שומרת המנגינות". בעלת הסמכה כלוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA. עוסקת בפיתוח תכנים, מרצה ומנחת סדנאות וכן משמשת כיועצת התוכן של מגזין "בלוגותרפיה". מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות” אשר משמש קהל קוראים רחב ואנשי מקצוע.

אחרים קראו גם את:

ניהול מקדם משמעות

ניהול מקדם משמעות

מאמר מאת ד”ר דנה פרג, ראש תכנית התואר השני בהתנהגות ופיתוח ארגונים – בית ספר איבצ’ר …

כתיבת תגובה