2
Nov
2017

פרשת לך לך, נקודת מבט לוגותרפית

פרשת לך לך, נקודת מבט בראי הלוגותרפיה

מאת דפנה ברבן , פסיכולוגית קלינית

בשבוע שעבר קראנו את פרשת לך-לך, ואין כמו פרשת זו להציג את רעיונות הלוגותרפיה הטמונים בתנ”ך.

פרשת “לך לך” היא אחת הפרשות המוכרות ואהובות במקרא. “לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.” (בראשית יב:1-2) בין אם אברהם שמע את קולו של ה’ ובין אם היה קשוב לקולו הפנימי הקורא לו ללכת, אברהם הלך לו. הוא הגיע לארץ כנען, הוא וכל אשר לו, (בראשית יג: 6-7).

אברהם היה לסמל של אדם הנענה לקריאה שמופנית אליו לצאת לדרך, למסע של חיפוש רוחני ותיקון, לדרך שהיא ייחודית לו ומכאן הביטוי לך -לך. לוותר על המוכר ,על ארצו ובית אביו ולממש את יעודו, הפצת האמונה באל אחד בעולם והפצת דרך הצדק והמשפט.

הקריאה אל אברהם מתרחשת כאשר הוא כבר נמצא בדרך עם משפחתו. האדם השומע את הקריאה הוא האדם המהלך, הנמצא בחיפוש ותנועה.

ר’ יהודה אריה אלתר בעל ה’שפת אמת’ מלמד את חסידיו את המסרים הגנוזים בסיפורו של אברהם ואומר שהציווי ללכת מופנה לכל אדם. הקריאה היא להימצאות במה שפרנקל מכנה ה’מתח הנואטי’ הימצאות במצב של התחדשות והתקדמות רוחנית ממדרגה למדרגה.

סיבת המסע ויעודו לא ידועים לנו ומתגלים רק בפרשה הבאה פרשת וירא .יח’ יט’.

“כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”.

כפי שטוען פרנקל ,המשמעות נמצאת מחוץ לאדם, משמעות חייו של אברהם מצויה מחוץ לעצמו

ולמשפחתו, היינו כינון חברה על אדנים של צדק ומשפט .

תכליתה ממוקמת אף מחוץ לתחומי האומה העברית,  כפי שמבטיח לו האל  “ונברכו בך כל משפחות האדמה”.

ברוח הלוגותרפיה החיים קוראים לאדם  ללכת, להתקדם, להתעלות. להיות משמעותי זה לא לדרוך במקום, אלא לנוע מן המקום שבו אתה נמצא למקום שבו אתה יכול להיות, וממה שאתה חושב על עצמך אל מימד עמוק יותר של מה שהנך באמת.

You may also like

משמעות, פְּתַח לָנוּ שְׁעָרֶיךָ
המאבק למציאת משמעות בסבל בראי הלוגותרפיה
האומץ לחיות   
שירת הברבור