14
Nov
2018

לוגותרפיה – לא למבוגרים בלבד

מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות

“המבנה הבסיסי של המשמעות הבוגרת נקבע בגיל צעיר” (לוקאס 1)

אין לי הרבה זיכרונות ילדות, אבל אני כן זוכרת שמאז ומתמיד עלו וצפו בי שאלות עמוקות על החיים- שאלות שכבוגרת ניתן לכנות אותן “שאלות קיומיות”- למה אנחנו נולדים? בשביל מה אנחנו חיים? מה קורה בסוף הדרך? מי אני? מי אני רוצה להיות? למי אני שייכת? למה אני צריכה לעשות דברים? לטובת מי/ מה? מדוע זה כך ולא אחרת ועוד..

היום אני יודעת שחלק גדול מהשאלות הללו הן שאלות של משמעות, הואיל והחיפוש אחריה הוא צורך מולד, נצחי וקיים בכל אחד ואחת מאתנו מעצם היותנו בני אנוש. הוא מתחיל בגיל צעיר מאד, אף אם אנחנו לא מודעים אליו או קוראים לו בשמות אחרים. 

הפוסט הבא מיועד לילדים או למי שבא עמם במגע ומבקש להעמיק איתם את השיח אודות המשמעות, לתת לה את המקום הראוי לה בחייהם, לא לפחד משאלות קשות וכך לאפשר להם הרחבה של נקודת המבט, לזמן להם חיפוש ומציאה, וחיים בעלי ערך…  . 

אעשה זאת דרך שני שירים: 

“מציאה” מאת לאה גולדברג ו”כובע עשוי שמיים” מאת נורית זרחי 

מציאה/ לאה גולדברג

” חברים, מי יודע 

מה מצאתי ברחוב? 

לא מטמון, לא מטבע 

מצאתי ברחוב. 

ואורות העיניים 

ומה טוב לי, מה טוב: 

חתיכה של שמיים 

מצאתי ברחוב! “

 

כובע עשוי שמיים/ נורית זרחי

” אני הולכת 

על אדמה דורכת ברגלים 

ועל הראש יש לי כובע משמים 

והכובע שלי כחול כמו עין 

הכובע שלי עשוי עננים 

הכובע שלי משתנה כל רגע 

רגלי באדמה ומי אני? ..”

(מילות השירים במלואן בסיום הפוסט)

* מה לא מצאנו ברחוב?  או איפה לא טמונה המשמעות? 

הדובר בשיר מתחיל בביטול האפשרויות שלא מימש- כל מה שלא מצא ברחוב: 

“לא מטמון, לא מטבע/ מצאתי ברחוב“, “לא עלה ולא פרח/ לא כפתור מנצנץ/מצאתי בדרך מתחת לעץ” (מציאה), כמו מבקש לומר לפני שאספר לכם על הבחירה שלי תדעו על מה ויתרתי, ושהיו עוד אופציות ועוד פיתויים בדרך. הבנתי או ידעתי במעין ידיעה פנימית עמוקה (קול המצפון?) שלא בהן טמונה המשמעות האמיתית.

ואת הילד אפשר לשאול, למשל:  

– אילו אפשרויות היו/יש לך בדרך/ברחוב?

– על מה אתה מותר/ויתרת כשהלכת/ כשאתה הולך ברחוב?

– למה לדעתך הילד בשיר לא בחר בכפתור מנצנץ? בעלה? במטבע? במטמון? 

– איך הרגיש הילד, לדעתך, כשלא מצא את כל אלה? איך אתה היית מרגיש?   

* מה כן מצאנו?  או: מי היא אותה משמעות האמיתית?

המשמעות טמונה במשיכה כלפי מעלה, כפי שבא לידי ביטוי בשיר:   

“חתיכה של שמיים/ מצאתי ברחוב” (מציאה)

וה”מעלה” הזה אינו רחוק כל כך ואינו בלתי מושג כפי שלעיתים נדמה אלא הוא נגיש לנו, נמצא בתוכנו ואנו רק צריכים לבחור בו: “ועל הראש יש לי כובע משמים” (כובע עשוי שמים).

ואת הילד אפשר לשאול, למשל: 

– איך אפשר למצוא חתיכה של שמיים, בעיניך? 

– מה יש בשמיים שאין על הקרקע?  

אילו היית צריך לחבוש כובע דימיוני- ממה הוא היה עשוי?

* מה מאפיין את המציאה שלנו ? או: מהי המהות של המשמעות? 

אותה מציאה היא רב מימדית, יש בה עומק, רוחב, גובה, יש בה התבוננות, יש בה ניקיון וטוהר, יש אמת, בהירות ויש בה תנועה, כפי שמשתקף בשירים:      

 “חתיכה של שמי תכלת/ עמוקה וצלולה(מציאה), “והכובע שלי כחול כמו עין/

הכובע שלי עשוי עננים..”, “והכובע שלי בהיר כמו בוקר/ כובע מרוח מעופף” (כובע עשוי שמים).  

ואת הילד אפשר לשאול, למשל:

– תתאר לי את אותה חתיכת שמים: איך היא נראית? (צבעים, צורות, גודל, ריח, טעם..- לעוף על כנפי הדימיון..) , מה עושים איתה? 

– איך זה בעיניך לחבוש כובע עשוי משמים? איזו הרגשה זאת? מה המחשבות שעולות?

-היית רוצה לחבוש כובע כזה? מדוע?  

– השלם את המשפטים: “הכובע שלי בהיר כמו.., הכובע שלי כחול כמו.. 

* מקום המציאה

משמעות מוצאים בשגרה, בחיי היום יום, ברגעים קטנים שנראים טריוויאליים: “בשלולית המים/ תחת עץ שברחוב,והיא מצפה לנו שנגלה אותה:  “היא מוטלת/ בשלולית הגדולה” (מציאה). שלולית המים מעוררת בי מספר מחשבות: אחת, היא מזכירה לי השתקפות- כשאני רואה את עצמי באמת אני עשוי לחוות משמעות. שנית, המים הם מקור חיים, ויטליות, בדיוק כמו המשמעות. ודבר נוסף- שלולית תחומה במקום ובזמן, כמו משמעות הרגע- היא ייחודית וחד פעמית. 

ואת הילד אפשר לשאול, למשל:

– מה אתה רואה בתוך (ה)שלולית? 

– איפה אתה מוצא את הדברים הכי מעניינים עבורך? למה דווקא שם? 

–  מדוע אתה חושב שהילד מצא את חתיכת השמים שלו תחת עץ? בתוך שלולית?

* אופן המציאה

המשמעות קיימת כאמור כמימד נפרד מהאדם, ועליו לאתר אותה, לגלותה. היא נוכחת במקומה ומצפה לו לאדם שיגיע אליה, שיזהה, כפי שכותבת לאה גולדברג: “כך, פשוט, היא מוטלת” (מציאה)

ואת הילד אפשר לשאול, למשל:

– האם קשה למצוא חתיכת שמים? 

– מה צריך לעשות, לדעתך, כדי למצוא אותה? 

מדוע מציאת הרוח ניצחה את מציאת החומר?

המשמעות נמצאת בכל דבר, בכל מקום והיא מאד סובייקטיבית. אף על פי כן היכולת שלנו להתרומם ולחפש גבוה (פיסית ומטאפורית) “חתיכת שמיים” מרחיב אותנו ומאפשר לנו לזהות בעצמנו עוד ועוד כוחות ומשאבים סגוליים ולהתמיר את יכולותינו והישגינו. 

ההבדל בין הרוח לחומר הוא הבדל איכותי לא כמותי, זה מימד רחב יותר. כך בשיר “מציאה” הדובר/ת “זנחה” את החומר- את המטבע, העלה, את הכפתור המנצנץ או המטמון (שמזכירים לי את הפיתויים להשאר ב”חוץ” או במימדים הנמוכים) ומצאה את הנשגב שבתוכה.   

ואת הילד אפשר לשאול, למשל:

– מדוע לדעתך בחרה הדוברת בחתיכת שמיים ולא בעלה? בפרח? או בכפתור המנצנץ” 

– במה אתה היית בוחר , ומדוע? 

– ואם נרצה לאתגר אותו יותר נשאל- מה יש בעלה/ בכפתור/ בפרח ומה חסר בו?..

 

ודאות המציאה

בתוך תהליך החיפוש יש רגע שבו אנחנו פשוט יודעים שזה זה- שמצאנו את המשמעות. אנחנו בחוויה של “אהה”- כך בשיר של גולדברג: היא חוזרת על אותו משפט 3 פעמים- פותחת בו בניסוח של שאלה , ממשיכה במשפט חיווי, ומסיימת את השיר באותו משפט והפעם עם סימן קריאה: “חתיכה של שמיים /מצאתי ברחוב!” (מציאה)

ואת הילד אפשר לשאול, למשל:

– למה לדעתך הדובר חוזר 3 פעמים על אותו משפט? 

– כשאתה מוצא משהו משמעותי לך איך אתה יודע שהוא כזה?

תוצאת המציאה

בבוא המשמעות האמיתית אנחנו בחוויה של התעלות, של שלמות, של מלאות פנימית כפי שמשתקף בשירים: “ואורות העיניים/ ומה טוב לי, מה טוב” (מציאה), “הכובע שלי קיבל עיניים/ הו הכובע שלי מטפטף” (כובע עשוי שמיים). בסדנת השירה שלי אני מלמדת על “מבחן הדמעות” כמבחן לבואה של המשמעות במובן שהיא מגיעה ממקום פנימי, רגשי, חוויתי שלא תמיד ניתן לביטוי במילים. כך בדימוי המופלא של הכובע המטפטף בשיר של זרחי. 

 ואת הילד אפשר לשאול, למשל:

– מה קורה לך כשאתה מוצא משהו שהוא בעל ערך עבורך? מה אתנה חושב, מרגיש, חש בגוף..?

– האם אתה יכול להבין את התחושות של הדובר בשיר? איך אתה יכול להסביר אותן?  

מציאה היא חד פעמית ונכונה לרגע מסויים

כמו “משמעות הרגע” שנכונה לזמן מסויים ומשתנה כך גם הכובע בשיר:

“הכובע שלי משתנה כל רגע” (כובע עשוי שמיים), אך היא נצחית. זה משאיר אותנו בדריכות, בסקרנות ובעשייה מתמדת.  

 

ואת הילד אפשר לשאול, למשל:

– האם ולמה הכובע שלך משתנה? 

– היית רוצה שישתנה? 

– למה גורם השינוי? מה הוא יכול לגרום? 

חקירת המציאה

אחד המושגים הרווחים בלוגותרפיה הוא “גילוי עצמי” כתנאי לגילוי המשמעות.

בשיר “כובע עשוי שמים” מנסה לברר זאת הדוברת: “רגלי באדמה ומי אני“? 

בתהליך החיפוש העצמי היא אף נמשכת כפי שנאמר כלפי מעלה :”כובע מרוח מעופף”, כמו כוח פנימי מרים אותה מעל הקרקע אל עבר המשמעות. 

זהו אותו “מתח נואטי” בשפת הלוגותרפיה, אותו מתח בין הוויה למשמעות, בין מי שאני למי שהייתי רוצה ויכולה להיות  “אני הולכת/ על אדמה דורכת ברגלים/ ועל הראש יש לי כובע משמים” (כובע עשוי שמים) 

ואת הילד אפשר לשאול, למשל:

– מי אתה? (כניסיון פתוח) או: אם אני צריכה לספר למישהו שלא מכיר אותך מי אתה- מה אני אגיד לו? ומה עוד? ומה עוד?.. 

-לאן אתה רוצה להגיע?  מה צריך לקרות לדעתך כדי שתהיה שם? 

לסיום, 

בספר הזיכרונות של ויקטור פראנקל הוא כותב: 

“כשבצעירותי אכלתי ארוחת בוקר במיטה, או רק שתיתי קפה, הייתי חושב דקות ספורות על משמעות החיים. בפרט חשבתי על המשמעות של היום שיבוא והמשמעות שלו עבורי” (פראנקל 3)

ילדים מרגשים אותי מאד. תמימותם, הפשטות והניקיון שבגישתם, האמת הטהורה.  הלוגותרפיסטית אליזבת לוקאס כותבת ש“החיפוש אחר משמעות מקביל לשלב המוקדם של התפתחות האדם” (לוקאס 2), ולכן אפשר ואף רצוי בעיניי לדבר איתם משמעות. פתיחותם לעולם והאמונה (עדיין) שהכל אפשרי מזמנת התפתחות רחבה ועמוקה וסיכוי טוב יותר להיות אנשים בוגרים טובים יותר , בריאים יותר ורוחניים הרבה יותר.  

הערות:

1,2- מתוך “חיים משמעותיים”/ אליזבת לוקאס

3- מתוך “זיכרונות- מה שלא נכלל בספריי” /ויקטור פראנקל. תרגום: דוד גוטמן 

ביבליוגפיה: 

לוקאס, א’ ( 1988). חיים משמעותיים- ספר לוגותרפי. הוצאת דביר. 

פראנקל, ו’ (2015). זכרונות- מה שלא נכלל בספריי. חיפה  

 

מילות השירים במלואן:

מציאה / לאה גולדברג

חברים, מי יודע 

מה מצאתי ברחוב? 

לא מטמון, לא מטבע 

מצאתי ברחוב. 

לא עלה ולא פרח, 

לא כפתור מנצנץ, 

מצאתי בדרך מתחת לעץ. 

חתיכה של שמיים 

מצאתי ברחוב, 

בשלולית המים 

תחת עץ שברחוב. 

חתיכה של שמי תכלת 

עמוקה וצלולה, 

כך, פשוט, היא מוטלת 

בשלולית הגדולה. 

וגם קרן שובבת 

שברירים שברירים, 

בשלולית מהבהבת 

במים טהורים. 

ואורות העיניים 

ומה טוב לי, מה טוב: 

חתיכה של שמיים 

מצאתי ברחוב! 

כובע עשוי שמיים /נורית זרחי, אילן וירצברג

אני הולכת 

על אדמה דורכת ברגלים 

ועל הראש יש לי כובע משמים 

והכובע שלי כחול כמו עין 

הכובע שלי עשוי עננים 

הכובע שלי משתנה כל רגע

רגלי באדמה ומי אני?

אני הולכת

על אדמה דורכת ברגלים

ועל הראש יש לי כובע משמים

והכובע שלי בהיר כמו בוקר

כובע מרוח מעופף

הכובע שלי קיבל עיניים

הו הכובע שלי מטפטף

 

זכויות התמונה שמורות לצלם HaiR0be ובהתאם לפירסומה תחת רישוי  CC0 Creative Commons

You may also like

להקיץ אל המשמעות
ניסיון האושר 
עטור מצחך משמעות
פתרון חידת המשמעות – פרק ד

Leave a Reply