מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
מאת ד”ר רונית שלזינגר, פסיכותרפיסטית
מה עושים עם בעיה? נקודת מבט לוגותרפיסטית
גישת הלוגותרפיה פותחה ע"י ויקטור פרנקל בשנות ה-30 של המאה הקודמת, ומשמעותה טיפול באמצעות מציאת פשר או משמעות בחיים. על פי תפיסתו של פרנקל, המפתח לגישה בריאה וחיובית לחיים הינה המודעות כי לחיים יש משמעות בכל הנסיבות, וכי לפרט יכולת להתמודד והתגבר על מצבי חולי ומשבר דרך מציאת המשמעות – מציאת פשר לסבל.
על פי תפיסתו של פרנקל, החיים של כל אדם הינם סדרה של מצבים ייחודיים, אתגרים, בעיות, קשיים וסבל, המזמנים לו אפשרות לפעול באופן משמעותי. כלומר, גם במצבים של חולי ומשבר, מוטלת על האדם החובה לזוז מעמדת ה'קורבן ' , ולכוון את עצמו לעבר החיובי באמצעות חופש הבחירה ונקיטת העמדה לעבר החיים והאפשרויות הגלומות בהתמודדות במצבי לחץ ומשבר לגדילה והתפתחות אישית.
הספר "מה עושים עם בעיה" (מחבר: קובי ימאדה, מתרגם: יהודה אטלס) מציג את ספורה של בעיה עקשנית , ושל ילד שאינו בטוח כיצד להתמודד איתה. זהו בעצם ספורו של כל אדם, בכל גיל, והדרך שבה בעיות מאתגרות אותנו ועוזרות לנו לגלות כמה אנחנו חזקים ומסוגלים להתמודד, אך גם להשתנות בעקבות אותה התמודדות.
הספר נפתח בתאור המצב עימו מתמודד הילד:
"אני לא יודע איך זה קרה.
אבל יום אחד היתה לי בעיה.
לא רציתי בה. לא בקשתי שהיא תבוא.
לא היה לי שום חשק שתהיה לי בעיה.
אבל היא צצה לה"
כבר בפתיחתו של הספור ניתן להבין, כי חייו של הילד היו שקטים ושלווים, עד שצצה לה אותה בעיה, שפגעה באיכות חייו, והשפיעה על התפקוד היום יומי שלו.
פאברי, בספרו 'ציוני דרך למשמעות' כותב: "החיים קשים. רגעי השעמום והמצוקה בהם רבים מרגעי השמחה… עליך ללמוד להבדיל בין שתי נסיבות מנוגדות: אלה של הגורל אשר אין ביכולתך לשנותן, ואלה של חופש אשר יש בידך לשנותן…" (עמ' 13-14)
ואכן הספור מציג את המציאות הבלתי ניתנת לשינוי – קיומה של בעיה שהילד לא מעוניין בקיומה. הוא עושה מאמצים גדולים על מנת להתעלם ממנה, להסתתר מפניה או לסלק אותה, אך ללא הצלחה.
"רציתי שהיא תסתלק. גרשתי אותה. שלחתי בה מבטים זועפים. ניסיתי להתעלם ממנה. אבל שום דבר לא עזר".
הילד מנסה דרכים שונים על מנת לשנות את אשר אינו ניתן לשינוי, אך ככל שהוא מנסה לחמוק מהבעיה, כך היא מופיעה בחייו יותר ויותר וגורמת לו למצוקה. הילד בספור מתמקד בבעיה ובסבל שהיא גורמת לו, מתייחס לעצמו כאל קורבן חסר ישע של הבעיה, ובכך נוקט גישה בלתי בריאה המעוררת בו מצוקה ופחד.
"התחלתי להיות מודאג בגלל הבעיה.
מה אם היא תבלע אותי?
מה אם החא תתגנב אלי פתאום ותתפוס אותי?
מה אם היא תקח לי את כל הדברים?"
ההתמקדות בקושי מביאה מביאה את הילד להבנה, שהגישה הבלתי בריאה שלו לבעיה, ולא הבעיה עצמה, היא זאת המעוררת בו מצוקה. הוא מקבל החלטה שהוא אינו מסוגל לחיות עוד במצב של סבל, והוא חייב להתמודד עם הבעיה בדרך אחרת. זאת היתה נקודת המפנה, שבה הילד הצליח להבחין בין מצב הניתן לשינוי למצב שאינו ניתן לשינוי.
"עד שלא יכולתי לשאת את זה עוד… הבנתי שעלי להתייצב מולה…החלטתי להתמודד איתה".
פאברי מציין כי "רוב האנשים אינם מטיבים להבין כי המשמעות במצב בלתי נתון לשינוי טמונה אף היא בחופש – לא בחופש לשנות את אשר בלתי ניתן לשינוי, אלא בחופש לשנות את עמדתך כלפי הבלתי נמנע" (עמ' 14).
ואכן , הילד בספור עובר שינוי ממצב של קורבן חסר ישע, לכוד בדאגתו לגבי הבעיה, לאדם בעל שליטה העומדות לפניו אפשרויות בחירה. המסע של הילד להתמודדות ולמציאת משמעות מתחיל בבחירה שלו להחלץ המצב הבלתי רצוי, וההבנה שהוא מפריז יתר על המידה בהתמקדות שלו בבעיה. באמצעות דה-רפלקציה הוא בולם את ההרהורים המופרזים שלו על הבעיה, ומכוון את המחשבה לאפיקים בריאים והגיוניים יותר:
"אולי, חשבתי, הבעיה שלי נראית גדולה ומפחידה יותר מכפי שהיא באמת. הרי, בעצם, היא לא בלעה אותי ולא התנפלה עלי אף פעם…"
בהמשך, הוא מבטא את האני האמיתי שלו באמצעות בחירה אישית וקבלת אחריות במקום שבו קיימת אפשרות בחירה:
"וכך, אפילו שלא רציתי, אפילו שהייתי מאוד מפוחד, החלטתי להתמודד איתה"
הספור אינו עוסק בתהליך ההתמודדות עצמו, בתהליכים ובהתנהגויות הספציפיות של הילד מול אותה בעיה, אלא רק בהתפתחות החיובית ובצמיחה האישית אותה חווה הילד.
טדשי וקלהון (Tedeschi& Calhon,1995) טבעו במאמרם המכונן את המושג "צמיחה פוסט טראומטית" המתייחס לשינויים החיוביים ותהליכי הצמיחה שחווים אנשים בעקבות התמודדות עם אירועים טראומטיים המלווים בסבל וכאב.
על פי תפיסתם, ההתפתחות והצמיחה באה לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים:
שינוי בחווית העצמי, העמקה ביחסים הבין אישיים ושינוי בסדרי העדיפויות ובהשקפת העולם.
אומנם, הבעיה עימה מתמודד הילד אינה חוויה טראומטית על פי קריטריונים פסיכיאטריים, אך היא בהחלט מהווה גורם הפוגם ביכולתו של הילד להתמודד עם אתגרי החיים, עקב ההפרעה הקוגניטיבית והרגשית שהבעיה מייצרת עבורו.
בעקבות ההתמודדות עם הבעיה הילד חווה תהליכי שינוי, גדילה והתפתחות בשני אופנים: שינוי בחווית העצמי – מפתח תחושת חוסן פנימי, מסוגלות וכח "…הזדמנות עבורי להיות אמיץ. לעשות משהו..", ושינוי בהשקפת העולם – "למדתי כמה חשוב להתבונן בכל דבר מקרוב ברגע הנכון… בכל בעיה טמונה הזדמנות למשהו טוב…".
תודה רבה על הסקירה, רונית, עושה חשק לקנות ולקרוא! במיוחד החיבור בין ההתחלה עם ויקטור פרנקל וההמשך עם רעיון הצמיחה הפוסט טראומטית של של טדשי וקלהון.
אני רוצה להפנות למאמר מצוין, שכתבה הפסיכולוגית לאה מרקו, בנושא PTG ומקווה שהקוראים יוכלו להפיק ממנו.
איתן טמירl