בבסיס שיטה זו ניצבת הנחה שלפיה אושרו של האדם ובריאותו הנפשית תלויים במציאת משמעות לחייו. פראנקל, אבי השיטה, שפיתח אותה לאחר ששהה במחנה השמדה נאצי, גרס כי יש לשלב את הטיפול הפסיכואנליטי עם טיפול הלוגותרפיה, שיתמקד בחיפוש פשר ומשמעות במקביל לחקר נפש האדם. לשיטתו, הדחף העמוק ביותר של האדם, הוא הרצון והשאיפה למשמעות והבנה של החיים ושל העולם. כשהבנה זו היא שתיתן לו כוחות להתמודד עם מצוקה וסבל. איבוד התכלית והאמונה בחיים המודרניים, הובילו לדבריו לריק קיומי שמוביל לשעמום, וגורר תופעות כגון דיכאון, תוקפנות והתמכרות, וגורם לבעיות נפשיות. על כן, הטיפול שואף למציאת משמעות חיצונית, לפיתוח תחושת אחריות קולקטיבית ומצפון נרחב שיעניקו לאדם עניין ויפתרו את בעיותיו. חשוב להדגיש כי אין הכוונה למשמעות החיים במובן הפילוסופי-כללי, אלא למשמעות הרגע הייחודית לכל אדם.
שיטת טיפול בפועל – כיצד מיושם הטיפול?