"האדם מסוגל לשנות את העולם לטובה במידת האפשר, ולשנות את עצמו לטובה במידת הצורך" / ויקטור פראנקל "האדם מחפש משמעות"
מעלת ההתעלות מצויה מעבר לשניוּת של טוב ורע. התעלות עצמית- (Self-transcendence ) זו התרוממות הנפש, יכולת אנושית ייחודית לפיה האדם מסוגל להגיע אל מעבר לעצמו, לחרוג מעצמו למען אנשים אהובים ולמען רעיונות נשגבים.
פראנקל בהתייחסו לגורלו הפסיכולוגי של האדם, ראה בהתעלות עצמית את הבסיס לאנושיותו. הוא גרס שבגישתו הרוחנית קיים מרחב פעולה, המאפשר לו התעלות לא רק מול תכונותיו הגופניות אלא גם מול תכונותיו הנפשיות, כלומר מעל ומעבר לעצמו ומקיומו האנושי.
מעלת ההתעלות משקפת קיום בעל איכויות אנושיות גבוהות, היא פותחת את האדם לעולם ולשפע אפשרויות נוספות. ההתעלות מגביהה את האדם מעל "המציאות הלוכדת". מדובר באיכות אנושית המנוגדת לגישתו של פרויד ולעקרון העונג והחתירה להומאוסטזיס והאיזון נפשי. פראנקל ראה בהתעלות, את יכולת האדם להתרומם מעל ומעבר לתנאים החיצוניים, להיות אדם שמכוון עבור משהו שאיננו עצמו, לפעול למען משהו או למען זולתו, למען עניין כלשהו בעל משמעות עבורו, למען אהבת אדם אחר.
פראנקל מתאר את היכולת האנושית הזו, באמצעות דימוי של מטוס אשר כל זמן שהוא נוסע ומאיץ על המסלול הוא מתנהג כמו מכונית. סגולותיו האמיתיות מתגלות רק כשהוא ממריא אל החלל, אל המרחב התלת ממדי. זו הרוח האנושית במיטבה, אשר אינה כפופה לחוקים דטרמיניסטיים, היא מאפשרת לאדם לגלות חוכמה עילאית גם במצב בו הוא חסר יכולת לשנות את גורלו.