14
Jun
2019

שמונה דרכים אל המשמעות

מאת פרופ’ אדיר כהן

 את רשימתי על משמעות החיים אפתח בקטע ספרותי על חוסר משמעות ומשמעות החיים בזיקנתו של אדם. את שירו “ערב פתאומי” פותח דוד אבידן בשורות: אדם זקן – מה יש לו בחייו? הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם.

מכאן נפרשת תמונה פסימית קודרת, נטולת משמעות של חיים מיואשים, חוסר אור וחוסר טעם בבקרים,  קיץ ההופך לסתו, קץ הנכתב בדיו סתרים, ברק עיניים שנתעמם וגווע, רדיפה חסרת סיכוי אחרי הזמן הנמוג ואוזל כולו, היעדר תקווה וכמיהה נסתרת אל הסוף, שאף בו אין גבורה יופי, טעם.

פילוסופים רבים מקשרים את האופטימיזם עם מציאת משמעות לחיים. רק בהימצא משמעות לחיים, כשמתגלה הטעם לקיום, כשמסתמנת דרך להגשמת המשמעות, כשיש מטרה לחיים, כאשר הם  מכוונים להגשמת המטרה מתממשת התפיסה האופטימיסטית ולהיפך. כאשר אין משמעות לחיים, כאשר אין אמונה בטעם, באפשרות ובממשות של הצגת מטרות מתממשת התפיסה הפסימיסטית.

אלברט איינשטיין הדגיש כי “האדם הרואה את חייו נטולי משמעות, לא זאת בלבד שהוא אומלל אלא אינו מוכשר לחיים”.

שמונה דרכים המובילות אל משמעות החיים

מכאן ברור כי איננו מדברים על משמעות כוללת, משותפת ושווה לכל בני האדם, אלא משמעות השונה מאיש לרעהו. בהקשר זה מדגיש ויקטור פראנקל, בספרו “האדם מחפש משמעות”. כי: “משמעות החיים שונה מאדם לאדם, בכל יום ויום ובכל שעה ושעה, לכן העיקר איננו במשמעות החיים באופן כללי, אלא במשמעות הייחודית של חיי אדם ברגע מסוים”.

קיימות דרכים שונות להתוודע למשמעות החיים ופילוסופים שונים מצביעים על דרכים שונות.

דרך אחת לעמידה על משמעות החיים היא דרך התנסות אישית. הרגשות שאנו חווים בהתנסותנו, בין כאב ועצב, צער ומרירות ובין הנאה ושמחה, התלהבות ומתיקות עשויים להיות משמעותיים לנו, כאשר דרכם אנו מגלים משמעותם של מצבים שונים שאנו נתונים בהם, אנשים המקיפים אותנו וכדומה.

דרך שנייה להתוודע למשמעות החיים היא דרך העשייה. בעשייתנו אנו לומדים על משמעותם של דברים, זיקותינו אליהם, מעורבותנו הנפשית והרוחנית בעשייה, מטרתנו בעשייה וכדומה. כאמור ניתן להתוודע אל המשמעות בעשייה. אולם  לגבי אחדים עצם העשייה היא המשמעות שלהם ואינם טורחים לפענחה ולהביאה לכלל מודעות ולעתים קרובות המשמעות נחשפת דווקא על ידי המתבונן והיא נבחנת  מתפענחת בהבנתו שלו. יפה כותב בעניין זה הפילוסוף סרן קירקגור: “כאשר אישה רוקמת פרוכת, היא עושה כל פרח יפה ביותר ככל האפשר, כפרחי השדה; כל כוכב זוהר יותר ככל האפשר, ככוכבי הלילה. אין היא חוסכת דבר אלא מביאה את היקר ביותר שיש לה. היא זונחת כל דרישה אחרת של החיים כדי שתוכל לשקוד ימים ולילות על עבודתה האחת הזאת, עבודתה היחידה. אולם כאשר תושלם הפרוכת ותתחיל למלא את תפקידה הקדוש, עמוק יהיה צערה של האישה אם יתנו את הדעת ליפי האמנות שבמלאכתה במקום לשים לב למשמעות של הפרוכת ]…[את המשמעות הקדושה לא יכלה להכניס לפרוכת ]…[המשמעות הקדושה היא במתבונן ובהבנתו”.דבריו אלה של קירקגור מוליכים אותנו אל דרך שלישית להתוודע למשמעות החיים, דרך ההתבוננות בחיים של הזולת ובעשייתו, דרך ההגות על החיים והחשיבה על טיבם של הדברים. דרך זו של התבוננות והגות, אינה דרך הסקתית מעשית מתוך הסיטואציה הקונקרטית, בוודאי שאיננה חושפת משמעות יחידה כלשהי, אין בה שום מידה של החלטיות בקביעותיה ומבחינות רבות היא תצפיתית- משתתפת ובמימד ההגות – רוחנית בעיקרה. “משמעות החיים שונה מאדם לאדם, בכל יום ויום ובכל שעה ושעה, לכן העיקר איננו במשמעות החיים באופן כללי, אלא במשמעות הייחודית של חיי אדם ברגע מסוים” (פראנקל)

דרך רביעית להתוודעות למשמעות של החיים היא דרך ההתקדשות, דרך ההעמדה של עצמך לרשות האלוהים  ולשירותו, דרך הבחירה הרוחנית, דרך ההכרה שהמשמעות היחידה היא בהכרת אלוהים. טולסטוי, בדבריו על “משמעות החיים” אומר כי “המשמעות של חיינו, המשמעות היחידה שהיא ראציונאלית ומשמחת, היא בהעמדת עצמנו לשירות האלוהים ובהרגשה שאכן אנו משרתים אותו”.

דרך חמישית להתוודעות למשמעות החיים היא בהתמסרות לזולת, בעשייה למען האחרים, בגישה האלטרואיסטית, בעזרה שאינה מצפה לתמורה, במשמעות העולה מעצם הנתינה.

דרך שישית להתוודע אל משמעות החיים היא דרך העשייה האסתטית, הפעילות היצירתית, הכתיבה הספרותית, היצירה האמנותית, הפעילות התיאטרונית, העשייה המוסיקאלית, המעורבות הטקסית, המסע המיתי וכיו”ב. היצירתיות איננה רק עשייה אמנותית אלא, לפי תפישתו של הפסיכולוג אריך פרום, היא מצביעה “על גישת יסוד, על אופן התייחסות בכל תחומי ההתנסות האנושית. היא מקיפה תגובות שכליות, רגשיות וחושיות של האדם על זולתו, על עצמו ועל עצמים אחרים. יצירתיות היאכושרו של אדם להשתמש בכוחותיו ולהגשים את הכוחות הטבועים בו”.

הפילוסופית סימון וייל, מעבירה את הדברים אל יצירתו של האדם תמיד מחדש את חייו ומעצם תהליך יצירת חייו עולה אף משמעות חייו. לדבריה: “ייחודו של האדם וגדולתו היא בהיותו יוצר תמיד את חייו מחדש ]…[ על ידי העבודה הוא יוצר את קיומו הטבעי; על ידי המדע הוא יוצר מחדש את הקיום באמצעות סמלים ועל ידי האמנות הוא יוצר מחדש את הברית בין גופו ונפשו”. ואכן דבריה של סימון וייל מוליכים אותנו אל הדרך השביעית בהתוודעות אל משמעות החיים והיא בדרך היצירה של האדם את עצמו. בעצם היותו נתון בתהליך לא פוסק של יצירת עצמו, קביעת דמותו, עיצוב חייו, עשוי האדם להתוודע למשמעות של חייו, שאינה נכפית עליו אלא נוצרת על ידו. ז’אן פול סארטר, במחזהו “הזבובים”, כותב: “יופיטר, זר אני לעצמי, אני יודע זאת. מחוץ לטבע ונגד הטבע. חסר כל הצדקה ואין לי מיפלט אלא בתוך עצמי. אך לעולם לא אשוב להיכנע לחוקיך. אני נידון להיות כפוף רק לחוק שאני קובע ורק לו ]…[ לא אוכל ללכת אלא בדרך שלי. אדם אני, יופיטר, וכל אדם חייב להמציא את דרכו”.

הדרך השמינית להתוודעות אל משמעות החיים היא דרך העיון הפילוסופי, היציאה אל המסע ההגותי לבקשת המשמעות, השאלות לגבי קיומה או אי-קיומה, הניסיון לאתר אותה. הנוחם הוא שבמסע לא קל ואמיץ זה עשויה להימצא המשמעות עצמה. ולסיום עיוננו הקצר נבקש להדגיש כי משמעות אינה ניתנת מבחוץ, איננה נמצאת אלא נוצרת על ידך, פרי הימצאותך שלך עם עצמך. וכדברי הפילוסוף ג’ורג’ ברקלי:  “אינני יכול להורות לך במה להעסיק את עצמך, כל מה שאני מציע זה שתעשה שתיים-שלוש שעות מתוך עשרים וארבע שעות היממה עם עצמך”.

 

המאמר נכתב ע”י פרופ’ אדיר כהן ופורסם לראשונה בעיתון הגיל החדש גיליון נובמבר 2013 

פרופ’ אדיר כהן משמש כפרופסור לחינוך ולביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה וכראש החוג לחינוך במיכללת עמק יזרעאל. חתן פרסים רבים ישראליים ובינלאומיים. מחברם של ספרים רבים  ביבליותרפיה, פילוסופיה של החינוך, ספרות וספרות ילדים. מספריו האחרונים )בהוצאת אמציה(: שחור לבן בגוונים – אופטימיזם, פסימיזם, תקווה; סלח להוריך ושקם את חייך; אלף הפנים של האני; מרפא פילוסופי וביבליותרפיה יהודית.

Image by pixel2013 from Pixabay 

אתר זה לרבות המאמר המובא אינו למטרות רווח ועינינו הוא הגברת הזיקה בקרב המתענינים במשמעות בחיים

You may also like

על חופש, אחריות, ומשמעות הגורל
לא כל יום נולד ספר כזה
מכתב לויקטור פראנקל
כי מהקושי תצמח העצמה – מחקר מפורט על מאיצי משמעות