רבים מעקרונותיו של פראנקל באים לידי ביטוי בתפיסה הפילוסופית של החינוך ההומניסטי ובפרט בגישה אקזיסטנציאליסטית הגורסת שהחיוניות האנושית אינה מתגלמת במימוש טבע פנימי נתון וגם לא באימוץ נורמות תרבותיות שנחשבות לתקינות או ראויות, אלא דווקא במימוש החירות והאחריות ליצור כבמעשה אמנות- בצורה סובייקטיבית ונעדרת עיגון חיצוני- את הזהות האישית וההגדרה העצמית. (אלוני, 2005) במאמר הבא אציג את עיקרי משנתו וגישתו של פראנקל ולאחר מכן אראה כיצד היא משמשת אסמכתא לדרישתי ושל רבים אחרים לכונן חינוך המוביל לחיים אחראיים, משימתיים ומכווני מטרה מתוך התמסרות למטרה הגדולה מן האדם וכן מתוך ערך האהבה, המשמש עפ"י פראנקל דרך נוספת ל"התעלות מעל עצמך"…
הלוֹגוֹס של החינוך
בני האדם ניחנו בתודעה עצמית חופשית ותבונית, שבאמצעותה הם יכולים להבחין בין ממד המצוי למימד הראוי ולתת לעצמם דין וחשבון אינטלקטואלי ומוסרי על טיב אישיותם ואיכות חייהם.” )פרופ’ נמרוד אלוני, כל שצריך להיות אדם: מסע בפילוסופיה חינוכית( זוהי לטענתו של פרופ’ אלוני העמדה העקרונית המאפשרת את ההתדיינות הפילוסופית והופכת אותה לחיונית.